תאיר בירה ז"ל

קורות חיים

תאיר, בתם של יסמין ואורון בירה, נולדה בב' בטבת תשס"א (28.12.2000) בקיבוץ בארי. בכורה במשפחה, אחות גדולה ליהב ותהל.

גדלה והתחנכה בקיבוץ בארי. למדה בתיכון "נופי הבשור" במגמת אמנות. נערה חכמה ורגישה, תלמידה מצטיינת שגילתה כישרון ציור יוצא דופן. סיפרה זיוה מורתה לאמנות: "היא הייתה יכולה ללכת לכל מגמה ריאלית הכי גבוהה שיש, אבל היא בחרה אמנות... היא התייחסה ללימודים ביסודיות ולא עזבה שום תרגיל עד שהיה מצוין... באותה מידה היו חשובים לה גם האחרים סביבה, בעיקר בני הכיתה והקשר איתם".

את עבודת הגמר שלה עשתה בנושא "האחרים", רישומי פחם של האנשים השקופים בחברה: אישה קשישה, נערה עם תסמונת דאון, בחור על כיסא גלגלים, מטאטא רחובות. בעבודתה כתבה: "השימוש בפחם בצבעי שחור לבן מטרתו ליצור תמונה מעט קודרת המשקפת את מצבם הרע של אותם אנשים. מצע הקרטון עליו ציירתי משקף את השבריריות והיומיומיות של אותן דמויות. כשאני רואה את אותם אנשים, יש לי צביטה בלב כל פעם מחדש".

בת מסורה להוריה ואחות תומכת, אוהבת ונאהבת. משפחה הייתה עבורה ערך עליון. היא חיכתה בקוצר רוח לסופי השבוע, לטיולים המשפחתיים, והתגעגעה כבר לאחר יום מחוץ לבית. היה לה קשר מיוחד עם אחותה תהל. תאיר הייתה האחות הגדולה שהעניקה עצות, סייעה בשיעורי הבית ושרה עימה קריוקי בימי שישי בסלון.

בסיום הלימודים עשתה שנת שירות ב"כפר הנוער החקלאי כדורי" שבגליל התחתון ועבדה עם נוער נעל"ה (נוער עולה ללא הורים). היא הדריכה נערים עולים בפנימייה וראתה בתפקיד שליחות. החניכים היו עבורה אחים קטנים. היא העניקה להם חום ואהבה והטתה אוזן קשבת לכל בעיה.

בשנת 2021, בסיום שנת השירות, התגייסה לצבא ושירתה בתפקיד מש"קית אמל"ח (אמצעי לחימה) במחנה צריפין. חיילת מצטיינת ומסורה. סיפרה טוהר המפקדת שלה: "תאיר הייתה מסוג החיילות והאנשים שאי אפשר לשכוח גם אחרי היכרות של חודש. היא הקרינה כל כך הרבה שלווה, אופטימיות, ענווה, עשייה שקטה ומהלב ולא נתנה לאף חיילת להרגיש לבד".

כשהשתחררה, חזרה לבית הוריה בקיבוץ, התחילה לעבוד ב"דפוס בארי" וחסכה לטיול הגדול. היא תכננה לטוס לדרום אמריקה ובהמשך ללמוד עיצוב תעשייתי.

אישה רחבת לב, אוהבת אדם, מלאת אור ונתינה, שידעה להתחבר מייד עם כל אדם שפגשה. מגיל צעיר הצטרפה לאימה יסמין לפעילויות התנדבות.

בלטה כחברה טובה ונאמנה, מוכנה תמיד להושיט עזרה. סיפרה טל: "תאיר הייתה מבינה אותי בלי אף מילה, היה לנו סנכרון ברגשות כאילו היא הנפש התאומה שלי... היה לנו הומור משותף, כזה שעם הזמן הפך לזהה, משחקי מילים, בדיחות פרטיות, כאלה שרק אנחנו מבינות".

בשעות הפנאי ציירה, כתבה וניגנה בגיטרה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו לקיבוץ בארי יותר ממאה מחבלים, רצחו למעלה מתשעים מחברי הקיבוץ, וחטפו אחרים לעזה.

תאיר שהתה באותו בוקר בביתה בקיבוץ בארי יחד עם הוריה אורון ויסמין ואחותה תהל. אחיה החייל יהב שהה בבית אחר בקיבוץ. עם הישמע האזעקות נכנסו לממ"ד. אימה יסמין התכתבה עם אחותה דליה וסיפרה שמחבלים חדרו לקיבוץ והיא חוששת. בשעה 10:58 תאיר דיברה עם אחיה יהב מהממ"ד ודרך הטלפון נשמעו צעקות וקולות ירי. ארבעת בני המשפחה נורו למוות על ידי מחבלים. הם הוגדרו נעדרים וכעבור אחד-עשר יום קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה. דודה טל, אחיו הבכור של אביה אורון, נרצח גם הוא בביתו בקיבוץ באותו יום.

תאיר בירה נרצחה על ידי מחבלים בביתה בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 22. תחילה הובאו בני המשפחה למנוחות בבית העלמין בכפר חוגלה, וביולי 2024 הועברו לקיבוץ בארי. תאיר נטמנה לצד הוריה אורון ויסמין, אחותה תהל ודודה טל. הותירה אחריה אח.

אחיה יהב ספד לבני משפחתו כשהובאו למנוחות בקיבוץ בארי: "לא פשוט לי לעמוד שוב מעל הקברים הפתוחים, אבל אני יכול להגיד שעושה לי טוב לחשוב שהיינו קרובים שוב, אפילו אם רק לרגע. עושה לי טוב לחשוב שראיתם בפעם האחרונה אור שמש, וזכיתם בפעם האחרונה לנסוע את הדרך הביתה. מאז אותו היום גם אני לא חזרתי לקיבוץ, והיום אנחנו עושים את זה יחד כמשפחה. אני חושב עליכם הרבה, אני אוהב אתכם הרבה ואני מתגעגע אליכם הרבה".

בתיה דודתה ספדה: "עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב, עם החוסר, האובדן הנורא, עם הידיעה עד כמה גבוה ורחוק יכולתם עוד להמריא. אני מבטיחה שנמצא את הדרך לחיים משמעותיים וטובים בתוך הכאב הבלתי ניתן לריפוי, כשזיכרון אהבת החיים שלכם והפקת המירב מהם יובילו אותנו ויעמדו מול עינינו".

חברתה טל כתבה: "כל מי שמכיר את תאיר ידע שהיא קורצה מחומר מיוחד במינו... תאיר הייתה בחורה בדמות מלאך... תמיד שמעתי שלוקחים את הכי טובים, והיא ההוכחה לכך".

כתב חיים: "טל, אורון , יסמין, תאיר ותהל בירה ז''ל חזרו היום לאדמת בארי. האדמה שכל כך אהבו, האדמה שספוגה בדם. איך מבינים שלעולם לא נראה אותם במדרכות, בשיעורי ספינינג או בבית שלנו?... אנחנו כאן על פני האדמה לא נשכח ונזכור את כולם. נמשיך לחיות, לעשות, ליצור ולתת תקווה לדורות הבאים".

בדצמבר 2023 הוצגו ציורי עבודת הגמר של תאיר בתערוכה "את שומעת, מצאתי את הציורים של תאיר!" ב"בית האמנים תל אביב". דודתה דליה שמצאה את הציורים במחסן בית המשפחה בבארי סיפרה: "דרך הציורים רואים איזו נשמה תאיר הייתה... אני רוצה להאמין שהיא מסתכלת עלי עכשיו ויודעת שאני מנציחה אותה דרך האמנות".