רומי (רוחמה) אליהו ברנט ז"ל

קורות חיים

רומי (רוחמה), בתם של הדסה ועקיבא ברנט, נולדה ביום י"ד באלול תשמ"ה, (31.08.1985). אחות לחדווה.

רומי הייתה ילדה יפהפייה ונבונה, בת בכורה אהובה, שנולדה וגדלה בעיר מודיעין-עילית. היא למדה בבית ספר חרדי, הייתה תלמידה טובה, רגישה וחברותית ואהובה על חברותיה ועל מורותיה.

בגיל תשע התייתמה מאימה, הדסה. מאחר שאביה התקשה לגדל את שתי הבנות הן הועברו למשפחת אומנה ממודיעין-עילית ומאוחר יותר אומצו על ידה. כעבור זמן נפטר גם אביה, עקיבא, ורומי עברה תקופה קשה ומטלטלת.

בגיל 18 הכירה בשידוך את מוטי אליהו, תלמיד ישיבה. לאחר שנפגשו חמש פגישות, המשפחות סגרו "וורט" – הסכם אירוסים, ובהמשך השניים נישאו.

כשהייתה בת 19 נולד בנה הבכור, אריאל, ושנתיים לאחר מכן נולדה בתה, שירה. רומי הייתה אשת חיל אמיתית, שטיפלה בבית ובמשפחה. מאז ומתמיד אהבה ילדים וחלמה שיהיו לה הרבה. היא אהבה להיות אימא, טיפחה את הילדים והשקיעה את כל כולה בגידולם. "אימהות הייתה המהות שלה, היא רצתה בהתחלה אפילו שמונה ילדים", סיפר מוטי.

במהלך נישואיהם, כל אחד מבני הזוג החל לעבור מסע אישי לא פשוט ותהליך משמעותי. הם המשיכו לחיות בקרב הקהילה החרדית, כשהפנימיות שלהם לאט לאט משתנה. "ככל שנהייתי יותר עצמאי ובוגר, התחלתי לחיות כמו שאני בוחר ולא כמו שגדלתי", סיפר מוטי. "אחרי שנה-שנתיים, רומי באה אחריי. לקח לה קצת זמן, אבל באופי היא תמיד ידעה לפרוץ גבולות. כשהיא הבינה שככה נכון לחיות, היא עשתה את זה ולא הסתכלה לאחור."

כשהייתה רומי בת 27, עברו בני הזוג להתגורר בעיר מודיעין והחלו את חייהם מחדש כמשפחה חילונית. בדירתם החדשה נולד ילדם השלישי, ליאם.

רומי החלה להכיר את העולם החילוני, שהיה זר וחדש לה, "היא טרפה אותו בלי למצמץ", סיפר מוטי בחיוך, "בזכותה, גם אני התברגתי במעגלים חברתיים חדשים. היא הייתה יפה, כריזמטית, חברותית. מאוד אותנטית". השניים החלו לצאת ולבלות במקומות שלא הכירו לפני כן, הכירו אנשים חדשים ונהנו מאוד מאורח החיים החדש שלהם.

כעבור מספר שנים התגרשו בני הזוג אך נשארו ביחסים קרובים וטובים. רומי המשיכה לגור עם ילדיה באותה דירה ומוטי עבר לגור בסמוך אליהם, כדי לעזור ולתמוך כמה שאפשר.

בחלוף זמן הכירה את סוזי ובין השתיים נרקם קשר יפה של חברות ואהבה. בשלב מסוים עברה סוזי לגור עם רומי, והילדים קיבלו אותה בזרועות פתוחות.

כשמלאו שלוש שנים להיכרותן, פתחה סוזי בתהליך הבאת ילד לעולם. כעבור שנה נוספת ילדה את בתן המשותפת, אֵמה. "אני זו שהייתי בהיריון, אבל היא (רומי) הייתה דמות האימא בינינו", סיפרה. ילדיה של רומי אהבו את סוזי ונקשרו מאוד לאחותם הקטנה.

במרוצת השנים בגרו ילדיה, ורומי, שאהבה את תחום האופנה ועיצוב בגדים, החלה להביא לידי ביטוי את יכולותיה היצירתיות. ב-2023, לאחר עבודה קשה ותכנון לפרטים, היא וחברתה, גילי, פתחו יחד ליין של בגדי מסיבות והחלו לשווק אותם. רומי הייתה מאושרת מהעסק החדש שלה והאמינה בו בכל ליבה. "היא תמיד אמרה שחשוב לה להראות לילדים שהיא הגשימה את עצמה. שהילדים צריכים לראות אימא מאושרת וחזקה", סיפרה סוזי.

רומי וגילי החליטו לפרסם ולמכור את קולקציית הבגדים שלהן בפסטיבל ה"סופרנובה" המתוכנן לסוף השבוע שהחל ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, 6.10.2023. באותו היום, כשהן לבושות בבגדים מיוחדים שעיצבו, נסעו השתיים בשמחה ובהתרגשות, לפסטיבל ה"סופרנובה" - מסיבת טבע שהתקיימה בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו למקום הצטרפו ל-3,000 החוגגים.

למוחרת, ביום שבת, כ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהמחבלים הגיעו למתחם הפסטיבל, רומי נכנסה לרכב והספיקה להעלות סטורי לאינסטגרם, שבו היא מעדכנת שיש יריות בכל מקום.

לאחר דקות, כשהבינו שהן בסכנה מיידית, יצאו רומי וגילי מהרכב וחיפשו מקום להסתתר בו. שתיהן ברחו לכיוון היער, התפצלו והתחבאו מאחורי שיחים, כשבזמן זה מחבלים מסתובבים סביבן ויורים לכל עבר. כעבור מספר שעות, הגיעו אליה המחבלים וירו בה מטווח קצר. רומי נותרה פצועה ומדממת בשטח, כשגילי פועלת כל העת למצוא עבורה עזרה רפואית.

לאחר ארבעה ימים של חרדה וחוסר ודאות נמסרה למשפחתה של רומי הבשורה הקשה שנרצחה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

רומי (רוחמה) אליהו ברנט נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת שלושים ושמונה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בפרדסיה. הותירה אחריה ילדים ומשפחה אוהבת.

על מצבתה כתבו אוהביה: "אימא, אחות וחברה טובה" והוסיפו שורה מהמקורות: "עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון" (משלי, לא, כה).

סוזי ספדה: "יפה שלי, ככה תמיד אזכור אותך. יפה צוחקת ומחבקת. אי אפשר לסכם אותך ביום ואפילו לא בנצח. אימא לתפארת. נותנת מעצמה מיליון אחוז ונשארת תמיד שמחה."

לאחר שהסתיימו ימי השבעה, לבקשת ילדיה של רומי, מוטי וסוזי איחדו כוחות כדי לגדל את הילדים במשותף. הילדים עברו לגור עם ילדיו של מוטי ועם בתן המשותפת של רומי וסוזי, וכולם תמימי דעים שרומי הייתה שמחה. "היא הייתה מאושרת מהסידור הזה", אמרה סוזי. "הרי זה מה שהיא רצתה", הוסיף מוטי.