אסף שלזינגר ז"ל

קורות חיים

אסף, בנם של דוד ומלכה שלזינגר, נולד בכ' בשבט תשכ"ו (10.02.1966) בפתח תקווה. ילד שלישי להוריו, "הנסיך של הבית" ולו ארבע אחיות - נאוה ואורנה הגדולות ממנו, שירלי ותחיה הקטנות ממנו.

אסף, אסי בפי כול, גדל בפתח תקווה, אך עם הזמן ועקב עבודת אביו נדדה המשפחה והתגוררה במקומות שונים בארץ.

היה נער טוב לב, חכם ובעל חוש הומור בריא ושנון. מגיל צעיר ספג את אהבת הארץ, אהב מאוד לטייל והכיר בה כל מקום, שביל ופינה.

מצעירותו התנדב במגן דוד אדום, ואין פלא שמשבגר בחר לעסוק בתחום הרפואה.

כשקיבל צו גיוס, לא היה לו ספק שהוא רוצה שירות משמעותי. הוא התגייס לסיירת גולני, עבר את כל המסלול, יצא לקורס חובשים ושירת כחובש קרבי בתאג"ד גולני.

לאחר שחרורו מצה"ל באופן טבעי בחר להיות פרמדיק.

את גלית הכיר במסגרת העבודה, כשהגיע עם חולה באמבולנס למיון תל השומר, שם היא עבדה. הם היו לזוג, נישאו באוגוסט 1989 ובשנת 1995 נולדו להם בן ובת תאומים - ניר וניצן. המשפחה התגוררה בראש העין.

אסף היה אדם חכם, חריף מחשבה, ידען ובעל חוש הומור מפותח, איש משפחה למופת, בעל ואב מסור שהרעיף אהבה על ילדיו והיה עבורם סלע איתן. הוא ידע לדקלם את ההיסטוריה של מדינת ישראל ואת סיפורי התנ"ך ובכל הזדמנות היה מספר אותם לילדיו. אהב לאכול, אך אהב עוד יותר לבשל. היה מתמוגג כשילדיו וגלית אשתו אכלו בהנאה את האוכל שבישל.

בתו ניצן מספרת: "הוא היה אבא משקיע, אבא סופר מעורב, מכין את הסנדוויצ'ים הכי טובים. כשהייתי בצופים ובאחד הטיולים במחנה היה לי קר, הוא נסע עד לצפון הרחוק רק כדי להביא לי סווטשירט. הוא היה שם בשבילנו תמיד. בשבילי, בשביל אחי וכמובן בשביל אמא".

בנו ניר מספר: "אבא תמיד היה הגיבור שלי. יציב, חזק, מסור וחד, עם עוצמות בלתי רגילות. אם היו שואלים אותי מי הבנאדם החזק ביותר שאני מכיר, הייתי עונה מיד - אבא שלי".

עוד סיפר בנו ניר: "אבא היה אדם חזק, לפעמים על גבול האטום, שתמיד הולך עם האמת שלו. לא היה אכפת לך מה חושבים עליך ואני תמיד הסתכלתי עליך בהשראה. איך תמיד האמנת בדרך שלך והלכת איתה עד הסוף".

אסף עסק שנים רבות בהצלת נפשות, הן במסגרת עבודה והן במסגרת התנדבות. הוא עמד בראש צוותים רפואיים באירועים ובלט כאיש מקצוע מוכשר ומוערך.

חבריו מהעבודה מספרים: "תמיד ידעת לשדר רוגע לכולם, לפקד ולנהל בצורה רגועה ומצוינת את מערך הרפואה בשטח. התושיה והערנות שלך לזולת היו תמיד בראש מעייניך".

הוא בלט כחבר טוב ונאמן, תמיד נכון להושיט עזרה. כל מי שהכיר אותו יכול להעיד ולספר על הלב הרחב שהיה לו. על העזרה והייעוץ לכל מי שצריך. לפעמים כשלא רצה לעזור בגלוי, היה מספר שהוא במקרה הגיע למקום, שהוא בכל מקרה אמור להיות שם וכדומה.

ענת, חברה טובה, סיפרה: "בן אדם מיוחד, מחוספס מבחוץ ורך ומתוק מבפנים. תמיד היית שם להקשיב, לעזור, לתת יד. תמיד ידעתי שאם אני צריכה משהו, אתה תהיה שם לא משנה מתי ובאיזו שעה".

חמותו חוה סיפרה: עזרת לי מאוד בכל דבר שפניתי אליך וידעת תמיד לצחוק ברוח טובה. הלב הענק שלך ידע לעטוף את כולם".

אסף אהב מוזיקה בכל נימי נפשו. השיר האהוב עליו היה "אנחנו שניים" של להקת משינה. סיפרו ילדיו ניר וניצן: "השיר תופס בצורה מושלמת את הרוח של אבא שלנו. הוא מתחיל מאופק, עוצמתי, מכונס בתוך עצמו ואז בהמשך מגיע סולו מלא בחופש, ברגש שמתפרץ באהבה אינסופית... ככה אבא שלנו היה. תמיד קם אחרי נפילה, תמיד ממשיך לעוד סיבוב".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים ובכבישים באזור.

באותו סוף שבוע אסף עבד כמנהל המערך הרפואי בפסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ רעים. הוא היה אמור לחזור לביתו ביום שישי בלילה, אך היה עייף מכדי לנהוג והחליט לישון באמבולנס ולחזור לפנות בוקר. עם הישמע האזעקות, סימס לאשתו גלית שהם מקפלים את הציוד, עוזבים את השטח והוא יתקשר ברגע שיוכל. ובאמת לקראת 9:00 בבוקר התקשר ואמר לה: "מאמי אל תדאגי אני בסדר, אבל לא יכול לדבר אני מטפל בפצועים". וניתק.

אסף טיפל בפצועים בשטח, חילץ מבלים רבים ופינה אותם לחפ"ק. הוא בחר שוב ושוב לחזור לשטח המסיבה כדי להציל כמה שיותר אנשים תוך ידיעה שהוא מסכן את חייו. כל מי שהכיר את אסף, יודע שהאפשרות להימלט ולהשאיר פצועים בשטח בכלל לא הייתה קיימת עבורו. הוא טיפל בפצועים עד אשר נורה למוות על ידי המחבלים.

בפסטיבל המוזיקה "נובה" נרצחו למעלה מ-380 מבלים ואנשי צוות, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

אסף נרצח על ידי מחבלים בעודו מטפל בפצועים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 57. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בראש העין, הותיר אחריו אישה, בן ובת, אם ושלוש אחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "איש משפחה, בעל יקר ואהוב, בן מסור להוריו, אב מסור לילדיו, לב ענק שנלקח מאיתנו בטרם עת".

הספיד ניר בנו: "אבא אני יודע שלא משנה מה עשית, זה תמיד היה בשבילנו. כל מה שרצית בחיים האלה - שיהיה לנו טוב. אני יודע שהאמנת בי. האמנת בי ואני בך. אני אקח ממך את התפקיד ותמיד אשמור על אמא ועל ניצן - אני מבטיח. תמיד היית הגיבור שלי ועכשיו אתה גיבור של כל עם ישראל. אני בטוח שהיית אור גדול בתוך החושך הנורא שהיה שם... כל אדם חייב ללכת בסוף - אתה הלכת גיבור".

במהלך השבעה נחשפה המשפחה לסיפוריהם של אנשים שונים שחבים לאסף את חייהם. העזרה הרפואית לזולת הייתה בנשמתו, וכך גם סיים את חייו ב-7.10.23. אסף עזב תוך כדי עיסוק בדבר שהכי אהב לעשות, עזב והשאיר חור ענק בלב המשפחה והחברים שיאהבו אותו לנצח ויזכרו אותו לעד.