קורות חיים
בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. "דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיית," כתב אביו, "עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לך."
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון". בכיתה י' למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה, שם סיים את שתים-עשרה שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, ועם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. "דולב תמיד היה עם הפנים קדימה," אמרה אימו, "ותמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד."
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו כל הדרך מנתניה. סיפרה אימה של חברתו למשחק: "דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט ומתוק. אם הייתם רואים את הדרך ממגרש הטניס ועד לשכונה שלנו הייתם מבינים איזה פייטר קשוח הוא הולך להיות."
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. "מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה," העידו מכריו. סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה," סיפרו הוריו, "הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר." החברים סיפרו על חבר אמת שתמיד נמצא שם עבורם וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד. "היית לי חבר נפש," כתב אחד מחברי הילדות, "היית לי אח. חברות כזאת לא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול שאני מכיר. היית איתי בעליות וגם במורדות, ותמיד הבטחת שהכול יהיה טוב והכול יהיה בסדר."
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. "היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה," כתבו אוהביו, "להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד."
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי", סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר אליהם בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיע אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לפנות פצועים למסוקים. בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש ממוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה.
דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו ולאימו "אבא/אימא אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור [אחיו], אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח.
על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
כתבו בני המשפחה: "אנו גאים בדולב שלנו מאוד על הערכים שהובילו אותו במלחמה הזו ועל הגבורה שפעל בה. הוא תמיד שם את האחר לפניו ודאג שלכולם יהיה טוב, לא נתן לשום דבר להפיל אותו. דולב תמיד הלך עם חיוך לכל מקום, הדביק את הסובבים בשמחה שבו והראה לכולם את הלב המיוחד שלו. דולב נהרג כגיבור ישראל וגם במותו היווה דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך. אוהבים, גאים ומתגעגעים."
ספדה לו בת זוגו אלינור: "דולבי, אהוב שלי, האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. החצי המשלים שלי, זה שמבין אותי מבלי שאוציא מילה. אחד כזה שנתינה היא ערך עליון אצלו. היית איש סודותיי, זה שידע מתי לחבק ומתי להגיד את המילה הנכונה. כמה אור ושמחה הכנסת לחיי. תודה עליך. תודה שזכיתי לחוות לצידך כמעט חמש שנים. תודה שהיית פינת האור שלי כשהכול היה חשוך. היו לנו כל כך הרבה תוכניות לעתיד, אבל הכול הפך עכשיו לחלום. תנוח על משכבך בשלום אהובי, שלך לתמיד."
אחיו הצעיר ספד לו " איזה אח טוב היית עבורי , תמיד דאגת לי, אני מאוד מתגעגע אליך אחי היקר."
כתבו בנות דודותיו: "לא מאמינות שלא נרגיש יותר בטוב ליבך, כל דבר קטן שרק צייצנו ישר רצית לעזור לכולם תמיד."
סבו וסבתו ספדו לו בכאב: דולבי שלנו, גידלנו אותך באהבה ובשמחה, נפשנו נקשרה בנפשך. עינינו רואות את ארונך מוצב כאן והלב מסרב להאמין, אתה שהאמנו ששום דבר לא יכול לפגוע בך, אתה שהיית חזק כל כך שליכד את כולנו, עמוד תווך של משפחתנו, דאגת ואהבת את כולם וכולם העריצו אותך. אתה נכדנו הבכור. הנכדים מאוד אהבו אותך כי ידעת להתייחס אליהם בחיבוק ונשיקה, דולב אתה הקפדת להתקשר אליי כל יום ולהשמיע לי : 'סבתא אני אוהב אותך וחס וחלילה שלא יקרה לך משהו, את בשבילי הכול סבתא וחברה, את שותפה לי בשעת צער ושמחה ותמיד ידעת לייעץ לי עצות נכונות'.״
דודתו ספדה לו: "קצרות המילים לתאר איזה אדם מיוחד אתה, עם הלב הגדול והעצום שלך שתמיד הוביל אותך בכל דבר שעשית. לכל מקום שנכנסת הדלקת את האור, אני לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיך, אתה הבן של כולנו. תמיד נענית לכל בקשה, תמיד עזרת לכל מי שסובב אותך וכל מה שביקשתי ממך תמיד עשית באהבה גדולה."
משפחתו של דולב עוסקת בהנצחתו בארץ ובעולם, מספרת את סיפור הגבורה שלו ומקיימת פעולות לאור מורשתו וצוואתו הרוחנית – להמשיך בחיים, לשמוח, להרבות בנתינה ובאהבת חינם.
בני המשפחה התנדבו בקטיף עגבניות בעוטף עזה מטעם חברת "לקט ישראל" וחילקו סלי מזון לקראת חג הפסח תשפ"ד לקידוש זכרו.
משפחתו של דולב הייתה שותפה בטקס הכנסת ספר תורה בקהילה היהודית ברומא, ספר שבו נכתב גם שמו. כן השתתפו בטקס בצרפת להנצחתו בנוכחות נשיא צרפת.
שמו של דולב נכתב בכמה ספרי תורה שהוכנסו לבתי כנסת ברחבי הארץ בנוכחות המשפחה וחברים, בין היתר שמו נחקק על ספר תורה שהוכנס למכינת "עֹצם" במושב נווה לעילוי נשמתם של חללי החטיבה במלחמה.
ביום הזיכרון דולב הונצח בטקסים ובאתרים שונים ברחבי הארץ, חלק מהמקומות היו - "יד לבנים" בנתניה ובית הספר היסודי "בארי" בו הוא למד.
דולב מונצח בחטיבת גולני ובגדוד באירועים שונים. מורשות קרב נכתבו על שמו, רכב "הפנתר" שבו נהרג שוקם והוסב על שמו בט"ו בשבט תשפ"ד נערך יום נטיעות בבסיס האימונים החטיבתי ובני משפחתו נטעו עץ לזכרו.
בציון יום הולדתו העשרים ושניים של דולב נערכה תהלוכת אופנועים שיצרה שיירה ארוכה ונסעה דרך קו הים שכל כך אהב עם דגלי ארץ ישראל ודגלים שהודפסו במיוחד לזכרו.
מדבקות עם תמונתו מודבקות בכל מקום ואתר, בארץ וגם בעולם.
אתרי אינטרנט הוקמו לזכרו והנצחתו של דולב, בנוסף לזה יצרו המשפחה וחברים דף הנצחה שהוקם ברשתות החברתיות "פייסבוק" ו"אינסטגרם" ובו סרטונים ותמונות מתחנות חייו השונות ועדכונים על אירועים ופעולות. תמונות רבות מופיעות בדף על שמו בפלטפורמת "REMEMBER", ומכל אחת מהן נשקף חיוכו הנצחי והיפה.
נטלי, אשת דודו כתבה שיר להנצחתו של דולב שנקרא "חזור הביתה". השיר הולחן והוקלט ע"י נעמה אופק לוי ויוני אמבר וניתן לצפייה ברשת:
השמש עולה ומחממת את האבל הגדול שעל ליבי/ רוצה לבחור בחיים אבל חוזר לרגעים/ אתה לא כאן, אתה לא איתי.
כשהשמחה הייתה עוד רגע של קסם/ מבקש לראות שוב את דמותך/ איך ענן גדול שבר לנו את השמחה/ חזור הביתה, חזור לעוד חיבוק אחד/ החזר לנו את השפיות עם חיוך גדול שלך/ חזור אלינו, השולחן ערוך לכבודך/ תגיד לנו שזה סיוט, שזה לא אתה, רק לא אתה.
נזכר באותה השבת, שכחת להגן על עצמך/ רצת להחזיר את השלווה, הקרבת את כולך/ נזכר בהודעה הארורה, שמודיעים לנו על נפילתך/ איך ענן גדול שבר לנו את התקווה.
חזור הביתה, חזור לעוד חיבוק אחד/ החזר לנו את השפיות עם חיוך גדול שלך/ חזור אלינו השולחן ערוך לכבודך/ תגיד לנו שזה סיוט, שזה לא אתה/ הלוואי זה לא אתה.
רק לא אתה."