תפריט נגישות

מרים וקסמן ושלר ז"ל

מרים וקסמן
בת 51 במותה
בת רחל ואפרים
נולדה בי"ח בניסן תש"י, 5/4/1950
התגוררה בחדרה
נהרגה בפעולת איבה
בכ"ה באייר תשס"א, 18/5/2001
מקום אירוע: נתניה - בכניסה לקניון השרון
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: חדרה - חדש
הותירה: אם, בעל, שני ילדים ואח

קורות חיים

מרים, בת רחל ואפרים ושלר, נולדה בי"ח בניסן תש"י (05.04.1950) בפלויאשט, רומניה. אחות לחיים. בשנת 1964 עלתה עם משפחתה לישראל, והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי". המשיכה לתיכון "אורט יד-ליבוביץ" בנתניה. בצעירותה הייתה מרים פעילה בגדנ"ע.

משבגרה מרים למדה בסמינר למורות "חיטרון" בתל אביב, ובסיום הלימודים החלה לעבוד כמורה. במהלך עבודתה למדה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, והוסמכה כמורה בכירה למקצועות המינהל.

מרים נישאה ליוסף וקסמן. הם התגוררו בחדרה, שם נולדו בניהם חן וחנוך. מאז שנת 1987 עבדה מרים בבית הספר שבפנימיית "הדסה - נעורים" כמחנכת, וכמורה למינהל ולמחשבים. במסגרת עבודתה מרים הקנתה חינוך וערכים מקצועיים בתחום המינהל לעולים חדשים ולבני נוער אשר הגיעו משכבה סוציו-אקונומית לא קלה. היא השקיעה בתלמידיה את המירב, והובילה אותם לתוצאות טובות ולהצלחות רבות.

מרים גם עסקה בפרוייקט "מעוף", אשר שימש קרש קפיצה מקצועי לנשים עולות חדשות חסרות מקצוע. הפרוייקט הצליח לשלב נשים אלו בחיי עבודה תקינים, וזכה לאהדה רבה בכל הדרגים. עבודה זו גרמה למרים סיפוק רב, בהיזכרה בקשיים שלה ושל משפחתה כשהם הגיעו ארצה כעולים חדשים.

מרים הייתה אישה כריזמטית, ששאפה לשלמות בכל דבר שעשתה. היא מאוד אהבה בעלי חיים וגידלה תוכים, כלבים, חתולים ודגים בביתה בחדרה.

ביום שישי כ"ה באייר תשס"א (18.05.2001), לפני הצהריים, מחבל פלסטינאי מתאבד פוצץ מטען חבלה שנשא עמו בכניסה לקניון "השרון", במרכז נתניה. כתוצאה מהפיצוץ חמישה בני אדם נרצחו וכמאה נפצעו. מרים ובעלה הגיעו למקום לקניות. מרים נרצחה במקום, בעלה יוסף נפצע באורח קשה.

מרים הייתה בת 51 במותה. הותירה בעל ושני בנים, אם ואח. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה.

בבית הספר "הדסה - נעורים" הוקמה פינת זכרון למרים, אשר התמלאה במכתבי פרידה ממנה שכתבו עמיתיה להוראה ותלמידיה האוהבים.

"התעניינת בנו והיית לנו יותר כחברה מאשר כמורה", כתבו בנות כיתה י"ב, "לימדת את המקצוע שלך והעברת לנו מידע רב בעיבוד תמלילים שלא היינו לומדות בלעדייך. את תהיי חסרה לנו. אנו עדיין מצפות לראות אותך יוצאת מחדר המורים, ומחייכת אלינו בחיוך המקסים שלך...

לא תהיה עוד מורה כמוך. חבל שלא הגעת איתנו לסוף שנת הלימודים. לא כך רצינו להיפרד. אנחנו נזכור אותך תמיד".

בניית אתרים: