תפריט נגישות

דניאל דני גולני ז"ל

דניאל גולני
בן 45 במותו
בן רחל ויהודה
נולד בי"ט בתמוז תש"כ, 14/7/1960
התגורר בנהריה
נהרג בפעולת איבה
בד' בכסלו תשס"ו, 5/12/2005
מקום אירוע: נתניה - בכניסה לקניון השרון
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: נתניה - שיכון ותיקים
הותיר: אישה ושתי בנות, הורים, אח ושתי אחיות

קורות חיים

דניאל (דני), בן רחל ויהודה, נולד בישראל בי"ט בתמוז תש"כ (14.07.1960). נולד וגדל בנתניה, ברחוב בורוכוב 13. בן בכור להוריו, אחריו נולדו יגאל, דגנית וחגית. דני גדל בבית חם, אוהב ותומך, והיה קשור מאוד למשפחתו האוהבת.

דני למד בבית הספר היסודי "בארי" ובתיכון "אורט נתניה", אותו סיים בהצלחה במגמת מכשור ובקרה. אומנם היה תלמיד שובב שגרם לא אחת סבל למוריו, אך הכיר בחשיבות הלימודים וסיים תיכון כתלמיד טוב.

מגיל צעיר בילה דני זמן רב בים, ואף הוציא תעודה של משיט סירות בבית הספר הימי "זבולון".

דני תמיד היה מוקף בחברים שאסף סביבו לאורך השנים, חברים שאהבו והעריצו אותו כדמות דומיננטית, משפיעה ואחראית, אדם שנותן את הטון בחברה וסוחף אחריו את השאר. גם הבנות אהבו אותו ונהנו לשהות במחיצתו. אהב לבלות עם חבריו במועדונים ובחוף הים, ובסיום לימודיו התיכוניים אף נסע לטיול בחו"ל.

עם גיוסו לצה"ל ראה דני במבנה הארגוני של הצבא מקום מאתגר לכישוריו, ומהר מאוד יצא לקורס קצינים. כקצין צעיר פיקד על חיילים רבים, בין היתר במלחמת "שלום הגליל" בלבנון (1982). על אומץ ליבו נודע למשפחתו רק בדיעבד, כאשר אחרי מותו סיפרו פקודיו על מעשי גבורה שעשה, על מצבים בהם הציל חברים, או איך לא נטש את גופות חייליו ונלחם להצילן תחת אש צולבת.

לאחר שחרורו ניסה דני להקים עסק בתחום הובלת גז, אך עד מהרה נטש זאת והקים עם חברו הטוב מהצבא, דוד ברק, עסק עצמאי בתחום האופנה והטקסטיל. במאמץ משותף והרבה עבודה קשה הצליחו השניים לפתח עסק משגשג ומצליח בעכו, וכעבור זמן קצר כבר אפשרו הרווחים פתיחת סניפים נוספים של רשת האופנה, לה קראו "השדרה".

באותה תקופה נשא דני לאישה את רונית, ובני הזוג בנו את ביתם בנהריה, סמוך למרכז עסקיו. באמצע שנת 1988 נולדה שיר, וארבע שנים אחר כך נולדה רז.

דני היה איש משפחה חם ואוהב, שנתן את כל כולו למשפחתו הקרובה – אשתו ובנותיו, וגם הוריו, אחיו, אחיותיו ואחייניו, שהיה מעורב בחייהם כאילו היו ילדיו. הוא הירבה לבקר את המשפחה בנתניה, מדי שבוע שני ובכל חג. היה מעורב בחיי כולם, והשתדל לקדם כל אחד מהם בתחומו המקצועי כשהוא נותן רעיונות והצעות לשיפור ולפיתוח. דני היה עמוד התווך של המשפחה, אהב ליזום מפגשים משפחתיים וטיולים בארץ ובחו"ל, והכול היו קשורים אליו מאוד והירבו להתייעץ איתו בכל עניין.

דני היה אדם מאמין, חדור אמונה בה' ונהג להתייעץ עם רב העיר נהריה, דוד אבוחצירא, בכל מהלך מחייו. התמיד ללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים עם משפחתו, קיים את המצוות בהתמדה והאמין שבעזרת ה' הוא זוכה לברכה בדרכיו ובעסקיו.

דני נהנה מתכונה ייחודית של אהבה לזולת ורצון לנתינה ללא גבולות. בנוסף לעבודתו הקשה ולעיסוק המתמיד בדאגה למשפחתו הוא הקדיש זמן ניכר לעזרה למשפחות נזקקות על-ידי חלוקת סלי מזון בשבתות ובחגים, ומתן ייעוץ בכל עניין.

לאחר שנים של חיים בצפון הארץ ראה דני צורך רגשי לחזור למחוז ילדותו, וכצעד ראשון לקראת מעבר המשפחה לנתניה החליט לפתוח בעיר סניף של רשת האופנה שלו. הוא בחר בקניון השרון, אף כי הכיר בסכנות באומרו במפורש "הקניון הוא מקום עבודה טוב, אך חבל שיש בו פיגועים"...

העיסקה לשכירת חנות בקניון השרון נדחתה מספר פעמים, עד שביום שני ד' בכסלו תשס"ו (05.12.2005) התקשר דני למנכ"ל הקניון וביקש לחתום באותו יום, תוך שהוא דוחה ניסיון לשנות את מועד הפגישה. אחרי שהפגישה הצליחה והעיסקה נחתמה, המתין דני מחוץ לקניון לפגישה נוספת שקבע. בעודו ממתין ומשוחח בטלפון שמע אישה צועקת ומצביעה על אדם חשוד שהתקרב לקניון, ודני, שהיה אמיץ וחסר עכבות, מיהר לעבר החשוד. האיש, שהיה מחבל-מתאבד, פוצץ את חומר הנפץ שעל גופו כשדני התקרב אליו. דני נפצע קשה והובהל לבית חולים מחוסר הכרה, שם התברר שכל איבריו הפנימיים נפגעו מן ההדף והוא נפטר כעבור זמן קצר.

ארבעה אנשים נוספים נרצחו בפיגוע, וכמה עשרות נפצעו.

דני היה בן 45 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה, הותיר אישה ושתי בנות, הורים, אח ושתי אחיות.

כתבו בני המשפחה: "הקושי להמשיך את החיים בלי דני הינו בלתי נסבל ויום יומי. בני משפחתו וכל מכריו כואבים בכל רגע את לכתו ואת חסרונו, המורגש מאוד. כולם נאחזים בזיכרונות הטובים שהותיר אחריו, ומשוועים לנחמה שאינה מגיעה. דני הותיר אחריו חלל גדול מאוד שלעולם לא יוכל להתמלא, ורק הזיכרונות של דרכו הנכונה והדברים שבהם האמין משמשים כאבן דרך לאלה שנותרו מאחור. הרבה עצות, הרבה חוכמת חיים, אהבה לזולת ולמשפחה הם-הם הנס שבו אוחזים בני המשפחה, בהמשיכם בחיים הכואבים שעליהם לפסוע בהם בלעדיו".

בניית אתרים: