תפריט נגישות

הדר בוכריס ז"ל

הדר בוכריס
בת 21 במותה
בת סיגל וארי
נולדה בכ"ח באב תשנ"ד, 5/8/1994
התגוררה בצפת
נהרגה בפעולת איבה
בי' בכסלו תשע"ו, 22/11/2015
מקום אירוע: גוש עציון
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר המנוחות
הותירה: הורים, ארבעה אחים ואחיות

קורות חיים

הדר, בת סיגל וארי, נולדה בכ"ח באב תשנ"ד (05.08.1994). היא גדלה בביתר עלית, אחות של זוהר, מעיין, נועה והלל.

הדר למדה בבית ספר "תפארת בנות" בביתר עלית. בהמשך המשפחה עברה לצפת ואחר כך לנתניה. לימודי תיכון עשתה הדר ברמת הגולן, באולפנת נוב, שם סיימה בהצלחה מגמת תיאטרון. חברותיה לאולפנה סיפרו עליה: "הדר הייתה בחורה מאוד כישרונית בתיאטרון, קומיקאית מוצלחת שתמיד סחפה אחריה ברוח טובה את החברות. היא גם הייתה סוג של פסיכולוגית, אוזן קשבת וכתף תומכת לכל מי שהיה צריך. אי אפשר היה להתעלם מהחיוך הקסום שלה".

אחרי הלימודים באולפנה הצטרפה הדר לשירות לאומי בצפון למשך שנתיים, בהן עבדה עם נוער וילדים – שנה ראשונה במועצה אזורית גליל תחתון, ושנה שנייה בבית ספר "לביא" ובמושב הזורעים.

בתום השירות הלאומי עבדה הדר כשנה בתור רכזת נוער בקיבוץ שדה אליהו, ואז יצאה לטיול בחו"ל. היא טיילה בהודו כחצי שנה ונהנתה מאוד. במהלך הטיול שהתה תקופה בבית חב"ד בפושקר, ובשובה לארץ שלחה לשליחים המפעילים את הבית מכתב תודה: "תודה ענקית על הכלה והקשבה, על אוכל טעים ומזין, פינוקים ושתייה חמה (בזכותכם עליתי שני קילו), ועל לימוד מעמיק. לימדתם אותי המון, חידשתם לי המון, ואין ספק שהשארתם טעם של עוד".

בסוף אוקטובר 2015 שבה הדר לארץ. היא שילבה את רצונה לפנות ללימודים אקדמיים עם אהבתה לתורה והחלה ללמוד חינוך ויהדות במדרשת "זוהר" לנשים ביישוב בת עין בהרי יהודה. בתקופת הלימודים היא גרה במשותף עם חברה ביישוב סמוך.

ביום ראשון בצהריים, י' בכסלו תשע"ו (22.11.2015), הדר נדקרה על ידי מחבל פלסטיני כאשר המתינה בצומת גוש עציון לטרמפ למדרשה בבת עין. היא נפצעה קשה, ומתה כעבור זמן קצר.

הדר הייתה בת 21 במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים. הותירה הורים, שני אחים ושתי אחיות.

ספד להדר זוהר, אחיה: "החיוך היה סימן ההיכר שלך. כל כך קשה לי לדבר עלייך, זה לא נתפס. איך בן עוולה רצח אותך בדם קר. את האהבה שלי אלייך אי אפשר לפרוט במילים. נוחי לך ותמיד נזכור אותך. נוחי לך. נוחי ילדה. מי ייתן ותהיי הקורבן האחרון".

נועה, אחותה של הדר, נפרדה ממנה: "הדר, את בתוכי ואת חיה בתוכי. אולי אתגעגע וארגיש חוסר, אני מאחלת לי להכיל אותך, את חלק ממני".

"הדר אהבה את החיים, את האדם ואת ריבונו של עולם", כתבה אימה סיגל, והוסיפה בשיר לזכרה:

"עצוב למות כך באמצע כסלו / זה כואב ושובר את הלב / כשעננים בשמים חגים בכאב / והערב מקדים והלילה שואב.

חנוכייה מוכנה ונרות ממתינים / סביבון שעייף מלהסתובב / זה עצוב למות כך באמצע כסלו".

חברתה של הדר, יעל ראשי, העלתה לאתר יוטיוב סרטון לזכרה ובו תמונות רבות מתחנות חייה השונות. הסרטון מסתיים במילים: "הדרוש יקרה של כולנו. תודה על שנים של חברות ואהבה אינסופית. מתגעגעים וכואבים, ומבטיחים להמשיך לאהוב, לצחוק, לכייף, ליהנות, לרקוד ולשמוח".

במושב הזורעים, בו הדר הדריכה נוער, הקימו פרויקט לזכרה - פרויקט קהילתי שאותו הנוער מוביל, ובו יארחו התושבים בבתיהם מדי קיץ ילדים בסיכון ויעניקו להם חוויית בית. "הנוער נרתם כחלק מהרצון להשאיר את חותמה של הדר", כתבו אנשי המושב, "כפי שהיא נתנה מעצמה להם, כך הם רוצים להעביר את שקיבלו לילדים שכה זקוקים לכך".

בקיבוץ שדה אליהו, עוד מקום בו הדר הדריכה, נוהגים בני הנוער להתנדב מדי שנה בחנוכה לכמה ימי עבודה בדרום הארץ. בחג שאחרי מותה של הדר הם הקדישו את הפרויקט לזכרה ושינו את שמו ל"אור הדר".

בניית אתרים: