נולד ב-22 באוגוסט 1930 בכפר סבא. בן שנה היה כשעלינו להתישבות בכפר חרות, גוש תל מונד. שם גדל ולמד, עד שגמר את בית הספר העממי. נתחנך לעבודה ולערכי תנועת העבודה. מגילו הרך נתבלט בישרו. לא סבל עוול ומרמה, ותמיד היה מוכן לעזור לחבר ולחלש. אחרי שגמר את בית הספר נכנס למקוה ישראל, כדי להשתלם בחקלאות שראה בה את דרכו בחיים. חלה שם בדלקת אוזן, ולאחר ניתוח הוכרח להפסיק להפסיק את לימודיו ולחזור לכפר.
בשנת הלימודים חזר למקוה ישראל, אך חלה שוב, ונותח שנית, ואז החלטנו להוציאו ממקוה ישראל וללמדו מקצוע אחר, כי העבודה החקלאית לא התאימה למצב בריאותו. הוא חזר הביתה, לנתניה, שעברנו לשם מכפר חרות, והתחיל ללמוד מסגרות. הוא לא מצא סיפוק לא בעבודתו ולא בחיי הנוער בעיר, ועל אך בריאותו הלקויה הודיע לנו שהוא יוצא להכשרה.
אמר ועשה, ולאחר כמה ימים יצא יחד עם כמה חברים להכשרה מגויסת בקבוצה ימית חקלאית, והוא עדיין לא הגיע אז לגיל 16.
בהכשרה מצא את סיפוקו. הוא התמסר בכל מרצו הצעיר לארגון הפלוגה, ותמיד היה מן הראשונים לכל דבר. שקד על לימוד מקצועות החקלאות, אסף מן הבית את כל הספרות החקלאית והעבירם אל הפלוגה, והתכונן לחייו החקלאיים במסירות רבה. לא היה גבול לאשרו כשהגיע לדרגת חלבן בקבוצה, אבל גם שם סבל ממצב בריאותו והוכרח לעזוב את הרפת ולעבור לעבודות קלות יותר. לא היה מרבה לספר על חייו בבואו הביתה, אבל כל פעם הורגש הסיפוק הרב שמצא בקבוצה, על אף התקלות והקשיים.
משהתחילה מלחמת השחרור התמסר לפעולות שונות. לעתים רחוקות היה מגיע הביתה, על פי רוב לשם הבראה, כי בריאותו נחלשה, אבל לא שהה הרבה בבית, כי תמיד היה משהו חשוב יותר מהבראה: דאגה לחבר שחזר מן הנגב, ודאגות לקבוצה - ואלה תמיד הן קודמות להבראה. קיבל עליו את תפקיד ההנהלה של הקבוצה, ורק בדרישות שלום היו מודיעים לנו מזמן לזמן שהוא נמצא "אי שם". מעט מאוד ידענו, אנו ההורים, על מעשיו בימים ההם, וגם כשבא לכמה שעות הביתה לא סיפר כלום ולא ענה על שאלות. הרי הוא היה פלמ"חי, ורק מפי חבריו ידענו כמה הוא שקוע ומסור לפעולות ההכשרה המגויסת. גם בביקורו האחרון בבית, שנמשך רק שעה קלה, לא סיפר כלום, ורק אחרי העדרו נודע לנו שהוא בא אז להפרד. כאילו הרגיש לא נראהו עוד.
מחיפה, שנמצא שם עם חלק מהפלוגה, מיהר לגבעת אולגה, כשנודע לו שחלק מן הפלוגה יוצא לעזרת הנגב. כדרכו בכל חייו הקצרים רצה להיות מן הראשונים שנחלצו לפעולה ומן האחרונים לעזיבת המערכה. הוא יצא יחד עם חבריו לקרב על בית עפא. הכפר נכבש, אבל הצבא לא יכול היה להחזיק בו, ובזמן הנסיגה אבדו עקבותיו.
בחייו הקצרים קיים במלואו את הצו של הגשמה עצמית מלאה. נשא בעול הדאגה לחבר ולציבור שבתוכו חי, לעם ולמולדת, בלי כל מחשבה על עצמו. כך נהג בחייו, ואת דרכו זו קיים גם במותו.
הוריו
מתוך "בית עפא"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח