אני רוצה לשתף אתכם באחת מן החוויות האחרונות שחווינו יחד תדהר ואני, ושמהם למדתי רבות על אופיו ותכונותיו אחד התחביבים האהובים על תדהר היה לטייל בארץ.
הטיולים, כמובן, כללו הליכה מרובה , מרובה מאוד! בכל פעם שנשאל תדהר, לגבי בחירת מסלול הטיול , בעצם השאלה הייתה די רטורית שכן תמיד הוא רצה את המסלול האתגרי ביותר וההרפתקני ביותר. כך כאשר הועלתה ההצעה של מסלול מחוף לחוף, כלומר מנהריה לכנרת, תדהר הפעיל את מלוא כובד משקלו, על מנת שהטיול אכן יצא לפועל, והזדמנות הפז לא תחמוק תחת ידינו. אולי אתם לא יודעים, אבל לתדהר מעולם לא היו בעיות של כושר, ההפך הוא הנכון, באופן טבעי כושרו הגופני היה גבוה במיוחד.
תדהר פיתח צפיות גבוהות, שהסתברו כגבוהות מידי. ושם לו למטרה, שתוך שלושה ימים, נגיע בהליכה מים תיכון לים כינרת. למען הסר ספק מלבכם , רכבים לא היו ברשותנו. על כן לקחנו את כל הציוד הדרוש למשך שלושת הימים על הגב והתחלנו בהליכה
יצאנו לטיול חמישה אנשים, שבראש הטור עמד תדהר אשר הכתיב את טון וקצב ההליכה. כאשר המטרה המוצבת לנגד עיניו, כפי שכבר הבנתם, היא להגיע לכינרת תוך שלושה ימים, ולא תוך שבועיים- אילו אנו היינו קובעים את קצב ההליכה. הטיול היה קשה מן הצפוי, שכן נתקלנו בקשיים שלא לקחנו אותם בחשבון מראש. ולכן ביקשנו מתדהר, לא פעם, כי יאט קמעא את הקצב לאור הפערים שנפתחו ולאור "דרישת הקהל".
למי שאינו בקיא בפרטי המעשה, כבר בתחילת הטיול, התגלו בעיות רפואיות קלות, אך מכבידות ביותר. כדוגמת: שלפחיות ברגליים, התכווצויות שרירים וכדומה.
לאחר יומיים מלאים של הליכה, הגענו באפיסת כוחות, למעט תדהר, לישוב "צוריאל". ושם הוחלט ברוב דעות על סיומו של הטיול. תדהר היה מעט מאוכזב מה"צוות", כלומר מאתנו, ושהמטרה לא כל כך הושגה. אך קיבל בלית ברירה את הדין. עוד בטרם יצאנו לטיול, הטיול הפך לאגדה, ונהננו מאוד לתכננו ולספר את החוויות לאחר סיומו.
תדהר ואני חברים מזה שנים רבות, בעצם נולדנו בהפרש של חודשיים ימים. כך שכל חיינו שזורים אחד בצדו של השני.
הרבה פעמים אנשים חיים שנים רבות ביחד ולא מכירים האחד את חברו. לשמחתי, לא כך היה הדבר בין תדהר לביני. נולדנו יחד, גדלנו יחד, התבגרנו ביחד, ישבנו על אותו ספסל הלימודים כל שנות התיכון, הרבצנו אחד לשני - ונהננו. אבל ללמוד על מהותו ולתהות על קנקנו של אדם, הרבה פעמים קשה ולפעמים אף בלתי אפשרי במשך שנים רבות. דבר שניתן לעשות בקלות, במשך טיול קצר ואינטנסיבי אחד. ובאמת למדנו אחד על השני ואחד מהשני רבות במשך הטיולים שעשינו יחד וכמובן גם מטיול זה.
אחד מהדברים שהכי אפיינו את תדהר היא - המנהיגות. מנהיגות שקטה לא ברעש המלווה דיבורים וצלצולים אלא מנהיגות של דוגמא אישית. מנהיגותו - אופיינה בקור רוח. וראיה לכך, במהלך יומו השני של הטיול, נקלענו לסבך שיחים אדיר, וכתוצאה מכך אבדה דרכינו. כולנו היינו חסרי סבלנות, מרוטי עצבים ועייפים, ורק תדהר הוא זה ששמר על קור - רוח, וללא כל התרגשות חיפש ומצא את השביל המיוחל. מן מיותר לציין שה"לדרמן" הנערץ היה לנו לעזר לרב כפי שכולכם יודעים, תדהר לא היה מהמרבים במילים. לפעמים אנשים טועים לחשוב כי, מי שאינו מרבה במילים אינו משיג את מטרתו. אבל אצל תדהר - ההפך הוא הנכון. הדברים היו מתנהלים על הצד הטוב ביותר - ובשקט. אנחנו כפי שציינתי רצינו להפסיק את הטיול, אבל לו הדבר היה תלוי בתדהר הוא היה ממשיך את הטיול, ואפילו הדבר היה לוקח עוד מספר ימים, שכן מה שמתחילים יש לסיים. תדהר הוא פרפקציוניסט, כל משימה כל מטלה שלקח על עצמו השתדל לסיימה ועל הצד הטוב ביותר.
ביום ב' כד' בטבת התש"ס אבדתי חבר יקר. האסון קרה לפני 30 ימים- אני לא חושב שאוכל אי פעם לעכל או להבין את גודל האסון שנפל עלי ועל כל בני משפחתך ואוהביך .
לא אשכח אותך - תדהר,
השם יקום דמך - יהיה זכרך ברוך.