זה היה שם האח הכי טוב בעולם.
מאז אותו היום אני וכל המשפחה שלי, ניסינו להתרגל לעובדה קשה, ומאז אין שבתות נפלאות ואין טיולים נחמדים.
מאותו היום שהודיעו את הבשורה ידעתי דברים שלא ידעתי אותם עד אותו היום. ומאז הכל השתנה: אנשים שאני לא מכיר הגיעו, הרבה חברים שלי הגיעו ואנשים חשובים הגיעו
כמו: הרמטכ"ל והנשיא. אחרי השבעה כתבתי דקלום לזיכרו. כל שבת אני אהבתי לישון עם תדהר, וכל שבת שהוא לא היה בא הייתי מאוד עצוב.
אחרי שזה קרה עברו לי מלא מחשבות בראש, כמו איך זה לחיות ללא אח או האם זה יקרה שוב או האם אני אראה אותו.
באותו יום שהודיעו את הבשורה באו אנשים כדי לשמח אותי, ואני שמחתי, אבל לא ידעתי אם זה הדבר הנכון לעשות באותו זמן. ולא ידעתי מה לעשות, לא רציתי לאכזב את האנשים. אחרי כל הדברים, אני וכל המשפחה שלי התרגלנו לעובדה.
ודברים טובים אחרים קרו: אחותי התחתנה אחי עשה
בר - מצוה ונולד לי אחיין חמוד. לפעמים אני מנסה לחשוב איך החיים יהיו כשזה לא היה קורה.
לתדהר
למשפחת טמפלהוף נולד בן,
ושמו היה תדהר
הלך ללימודים היום ולא מחר
אף פעם לא מהר
אבל המרוץ הזה נגמר בסוף אחר
הוא הלך לישיבה
ואנחנו כאן יושבים שבעה
אז תגידו למה הלך לצבא
ובכלל חיל הקשר
אני עדיין לא מבין את המסר
עכשיו שחסר לנו אח במשפחה
אנחנו צריכים להמשיך בחיים
עם זיכרונות טובים
איתמר