הלאה הרהורים או על מות לבן
אפרוש בתפלה
עם צאת כוכבי-רום
כפי ללבנה
לבי מה יהום!
הו את לבנה
בת-אל צחורה
ראי מה גדול
שברי ונורא!
בשערי הארץ
הצר כבר עמד
בני למלחמת
יצא ואבד!
הלך על מולדת
יקרה לו הגן
ועדין לא שב
מחמדי, הבן
מה בזיו פניך
כה תטמיני סוד
מה, אמרי, קרהו
רוחי תסער מאוד
הצללה כעופרת
סירת גבורים
ואת בשטיח כסף
בחמלה כסיתים
ותבקשי מאלהים
כי יעלום מתהום
למען אשר יזהירו
בזהר המרום?!
חוטי כסף שנים
מזיוך האצילי
ודמעות אב ואם
עליהם נא השחילי
ואת תקשרמו
לבן על צואר
והיתה המחרוזת
מזכרת ליקר
אך הלאה הרהורים
ופה לשטן
חלילה מלפתוח
רחמנא ליצלן
הוי הלאה הרהורים
עוד בננו חי
בריא ושלם
ישוב בודאי!
אך מה בזיו פניך
כה תטמיני סוד?
מה, אמרי, קרהו ?
רוחי תסער מאוד.!
את השיר כתב אביו, דוד טמס ז"ל, כאשר קבל את ההודעה הנוראה על אבדן הסירה.