מכתבו האחרון ממחנה האימונים
לחברים רב שלום!
תסלחו לי על שתיקתי הממושכת. בעצם הרגשתי כל הזמן צורך לכתוב לכם, לכולכם. אבל יחד עם זה הנני נטול אפשרות לכתוב בפרוטרוט על חיי ופעולתי וזה ורק זה יכול לענינכם. כך שלמעשה אין על מה לכתוב. היות וזה שהנני "בקו הבריאות והשלום" והרגשתי טובה הרי ברור לכם.
ובכל זאת גוברת ההרגשה על התרחקות מכלל ענינינו. התרחקות הנובעת לא מאשמתי ואולי במידה ידועה באשמתכם אתם. ואני נפגש בחן חברי למחנה בטיפוס חבר קיבוץ שלא להוט כל כך לקשר הזה וגם שמח להשתחרר ממנו לרגעים אלו, שהם בבחינת רגעים אחרונים חפשים לפני יציאתינו ל"עסק" רב סכנות ומאמצים שטיבו, כעת, כבר ברור וידוע לכולנו. במקרה או אולי לא במקרה אינני שייך, עוד כרגע, לאלה ולפעמים גובר רצון לשתף את עצמי במידת יכולתי, ע"י קשר מכתבים, פגישה עם חברים - עסקנים, שנמצאים, כפי שאני יודע, לעתים די קרובות, בתל אביב, בענינכם ודאגותיכם.
ושומה על החברים העוסקים בקבוץ בקשר ובאינפורמציה, להתחשב בעובדת קיומה של קבוצה כזו שהיום היא מונה 3 ח"ח ומי יודע אם מחר - מחרתיים לא תמנה יותר מזה. ועלייכם להתחשב בעובדת היותנו או היותי נתון בתוך מסיבות מרחיקות בהחלט מחיי היום - יום של הקבוץ, ושהקשר הזה הכרחי הוא ברצות כל אחד מאתנו, היום אני ומחר אתם, להשמר מהלכי רוח והרגשות שגובלים בזה מה שקוראים בלשון עממית "מצב רוח".
אינני יכול להתאונן במיוחד על חוסר קשר היות ובכל זאת מגיעים מכתבים מחברים אבל יש ויש מקום לקבלת עלון של קבוץ, דו"ח עבודה וכו' וכו'.
באופן כללי יום רודף יום ואנו מתקרבים לסוף החודש השני של חיי המחנה. השבועות הקרובים יביאו שינויים בכל מבנה וההכנה. הנה כבר שבועיים שאנו נמצאים כל היום בים. חוזרים למחנה "הרוגים". באי כוח "השותפים" מטפלים בנו באופן אינטנסיבי מאד. הם חבר'ה סימפטיים מאד (בינתיים) אסתפק במילים אלו.
מה נשמע בבית. מה בעבודה ו"במפעלים"? ומה בדרך כלל הרגשתכם ובריאותכם. כתבו בהמוניכם.
שלכם, בורקה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח