תל אביב, ה-17 ביולי 1938
פניה מתוקה,
שמחה רבה מביא לי כל מכתב ממכתבייך, ואם כי הכל כבר ידוע לי, רוצה הייתי לקבל מכתב כל יומיים... ומפליא הדבר שאנ ממלא כל שבוע ארבעה גליונות נייר ולפעמים כותב על השוליים... המצב בארץ רע מאוד, ואת העתיד לבוא אין לנחש. מכל מקום, הערבים עושים את המאמצים הגדולים ביותר להכותנו מכה ניצחת בזמן הקרוב ולהשמיד כמה ישובים מרוחקים או חלשים. הממשלה מביטה בקור רוח איך הערבים מכים יהודים ועוזרת לטרור הערבי... אינני יודע אם אבא ישמח לדעת שגם אי אצטרך לצאת לשמור. בזמן הקרוב לא אצא לשמירה, כיון שהיום בא דוידקה וזמן מה אהיה עסוק איתו... תביני מכאן, שהנסיעה כבר איננה במאה אחוזים ולא אוכל לכתוב לך מתי אבוא. מכל מקום, אל יאוש, פנצ'קה נחמדה. אנו נתראה... בים איני מתרחץ. אין פנאי. התרחצי את, פנצ'קה מתוקה, יהי ה"בוביק" שחיין מלידה...
תל אביב, ה-24 ביולי 1938
... הבטחתי לכתוב לעתים יותר קרובות אלא שהפעם חיכיתי עד אחרי הפגישה עם עמירם. עתה אוכל לכתוב לכם, ואת תהיי שקטה. הפגישה תהיה ביום ששי בלילה. נסעתי מהבית ביום ששי אחר הצהריים, ואת נשיקת הפרידה קיבלתי הפעם מאמא. מובן שהיא לא ידעה לאן אני נוסע, אך לתת נשיקה אין היא מסרבת אף פעם... לאחר השיחה נכנסו החברה שלי לחדר האוכל של הקבוץ ולאחר אכילה ושתיה, גם מעט קוניאק, החלו לרקוד ' קדימה העלייה'. הספקתי לרקוד כמה הורות וגם פולקה אחת. ד"ש לך מעמירם...
המצב בארץ חמור עתה מאוד. כוחות השמירה בנקודות המרוחקות מנוצלים עד המקסימום. אנשי העיר מתגייסים לשמירה, למשך שבועיים, חודש. אינני יודע איך לנהוג בנוגע לטיול שלי. האם אפשר בזמן כזה לשלוח ספנים לגליל ובעצמי להסתלק לחוץ לארץ? נוסף לזאת אינני יודע מתי תהיה הפגישה השניה עם עמירם...
(פגישה עם עמירם, פירושה היה בואה של אניה נוספת, ואולי יותר)
ה-30 ביולי 1938
פנצ'קה חמודה,
זה עתה שבתי מהקולנוע, ואם כי השעה מאוחרת, אני יושב לכתוב לך. מצב רוחי נרגש. הלכתי... לסרט "שתי ערים" של צ'רלס דיקנס. את מכירה את ספריו של דיקנס שבהם הוא מתאר יםה מומנטים של גבורה, אהבה ומסירות של אנשים. גם המשחקים מילאו את תפקידם על הצד הטוב היותר. היו רגעים שהתרגשתי מאוד, למרות שקראתי לא מזמן את הספר וידעתי מראש מה יקרה, מובן שאחר לא יכול גם הפעם להרגיש כל שינוי...
השאלה היא, האם אני יכול בזמן כל כך קשה לעזוב את הארץ, את אנשי העבודה ואת אנשי ה"הגנה", ולנסוע לנוח בחוץ לארץ? אני אוהב אותך מאוד, ומאוד רציתי לראות את כל בית אורלוב, אבל גם אתם אוהבים אותי ולא תדרשו ממני דבר שאסור לי לעשותו. הישוב העברי... קרא את קריאת הגיוס, מי בהתנדבות לעבודה בכפר, ומי שאינו יכול לעשות, יתן "כופר הישוב". עובדי הנמל החליטו לצאת לשמירה, ועלי הוטל עתה לארגן את הקבוצה הראשונה, לאמנה ולצאת אתה לגליל. הפעולה רק עתה החלה ותימשך יותר מחודש ימים, כך שלשמירה אצא רק אחרי זמן רב.
פעם אמרת לי, פניה חביבה, שהיית רוצה לספר במשפחה על פעולותי. אינך צריכה לספר על עבודותי בים, אבל על פעולתי זו תוכלי לספר ולהתגאות בה, וגם בזה שויתרתי על הטיול, ואני אתגאה בך בזה שהצדקתי את החלטתי...
לטובתך ולטובת ה"בוביק", הישארי שם, זאת אומרים לי כולם לדרוש ממך... אני אשא בסבלנות את געגועי אלייך ואיש מלבדך לא ידע עליהם...
מתוך הספר "רב חובל שב אליך - סיפורו של כתריאל יפה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח