"מוטקה" קראנו לו. נפגשתי אתו לראשונה בשנת 1929. היה זה באחד מקיבוצי ההכשרה של "הפועל המזרחי" בפולין. מיד התבלט לעיני בפעלתנותו ובמסירותו. עלייתו כבר אושרה על ידי המרכז, אך הוא המשיך "למשוך בעול" הקיבוץ. כל אשר היה קשור בקיבוץ - ידו של מוטקה היתה באמצע: מכוונת, מפעילה, מזרזת ומכריעה. כולנו רצינו להדמות אליו. הוא ניכר על פני כולם בגופו החסון, בלבו הרחב והטוב, במרצו השופע, בנפשו האצילה. גם כשעלינו לארץ היה מוטקה אצלנו תמיד בבחינת "ראש". התגייס לשמירה, וכאן מצא את מקומו: "האיש הנכון, במקום הנכון". במלוא המרץ הוא התמסר לעבודת השמירה ובמהרה לומד את הבעיות המיוחדות ונהיה לשומר "מסוג א'". מתקבל כחבר באגודת השומרים, וזו, אחרי שאימנה אותו בכל המקצועות הקשורים בשמירה ובבטחון, מוסרת לו תפקיד של שומר אחראי באיזור שלם ומאז הוא עולה בסולם הפיקוד. ושוב אנו רואים בו כולנו סמל ודוגמא: במחנה ובאימונים, בקרב ובחיי יום יום. רבים הם חניכיו, חבריו ומפקדיו היודעים לספר על אומץ לבו, על נאמנותו ומסירותו. לא פעם עולה דמותו לפנינו, ואנו חשים בגודל האבידה...
ח.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח