גרתי בקריית ענבים עם זאב רוטמן בחדר אחד בבית "הנוער מגרמניה" מיום הגיענו ארצה בגיל 15 וחצי שנה ועד תום תקופת הכשרתנו כעבור שנתיים כאשר הצטרפנו לגרעין "במעלה", היא קבוצת מעלה החמישה. מאז עברו אומנם 45 שנים; אולם דמותו של זאב נחרתה בזכרוני כאחד החברים הבולטים שבחבורת הנוער שלנו. הוא בילה את ימי נעוריו בעיר ברלין ספוגת התרבות המרכז אירופית וגדל בבית בורגני שהעניק לו חינוך כללי ויהודי עשיר. כשעלה ארצה בשנת 1936 בהשאירו את הוריו ואת אחיו הצעיר בגולה, היה כבר מצויד במטען השכלה רחב יותר מאשר מרבית בני גילו שבאו מערי השדה. הודות לתכונות אלה, לחוש התפיסה המהיר, לזכרון מפותח ולכושר התבטאות שנונה, היה באופן טבעי לאחד מעמודי התווך של החברה והצליח ליזום ולארגן ערבי חברה ואירועים חגיגיים.
אחת "האהבות" הרציניות של זאב היתה הצבאיות: פעולות הדרכה, התרגילים והשמירות הצטיירו אצלו כדבר מובן מאליו, והוא היה מכור להם בלב ונפש. ענייני "ההגנה", ובמיוחד ההיבט החשאי שלה בימים ההם, הקסימו אותו וגם הכבידו עליו, כי מטבעו היה אוהב לפטפט ולספר. אין זה מפליא איפוא שאחרי מספר שנות עבודה בבית הקדיש את זמנו ואת מרצו לפעולות ההגנה מחוץ למשק. רצון ההתנדבות שלו הביא אותו בסופו של דבר אל סירת הכ"ג, שבפעולתה ראה ללא ספק שליחות לאומית. על מבצע ביש זה אין אנו יודעים דבר של ממש. שני מקורות חשובים, המגלים טפח ומכסים טפחיים, הם הכרך השני של "ספר ההגנה" והספר "עת לספר" זכרונותיו של דוד הכהן ששימש איש הקשר בין "ההגנה" לבין גורמי צבא בריטיים מסוימים.
אילו היה ניתן לזאב להמשיך ולחיות, היה בוודאי מגיע לעמדות חשובות. אולם הגורל רצה אחרת, והוא נמנה עם הבנים הרבים אשר שילמו בחייהם עבור שאיפת עמם לממלכתיות. זכרו של זאב רוטמן נשאר טבוע עמוק בלב חבריו עד סוף ימיהם.
גדעון בר יוסף, 18.3.1983
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח