התכנסנו כאן להתיחד עם זכרו של חברנו זאב רוטמן שיצא - לפני חמש שנים - בשליחות מיוחדת של הישוב, וביחד עם עשרים ושנים חבריו נספה במסיבות מסתוריות.
בשביל הישוב זאב הוא חיל אלמוני שהעלה את נפשו על מזבח גאולת העם. סבל בשבילנו, בשביל אלה שחיו אתו יחד זמן ממושך, שצעדו אתו יחד את הצעדים הראשונים בגדרות ההגנה במעלה החמשה או בשביל אלה שהיו אתו יחד בהכשרה בקרית ענבים - היה זאב רוטמן גם חבר וידיד שעברו אתו יחד כברת דרך בחיים שהכירו אותו ושמתאבלים מר על חייו הצעירים שנפסקו לפתע.
עוד עכשיו, חמש שנים לאחר האסון, קשה לשכוח אותו; עוד עכשיו רואה אני אותו והוא עומד חי לפני, נער צעיר, אדום לחיים, בלורית בהירה, תמיד בתנועה תמיד עסוק, כאלו הרגיש שלא חיים ארוכים מינה לו הגורל והוא רוצה להספיק, רוצה לנצל כל שעה וכל רגע מחייו, למעשים מועילים בשביל עמו.
לזאב היתה נטיה למכניקה. וגם רכש לו הרבה ידיעות. אולם גם ידיעות אלו לא עשאן קרדום לחפור בהן, אלא הוא ניצל אותן לדבר שהיה עיקר תוכן חייו; להגנה על חיי חבריו ועל כל שעל אדמה שנכבש על ידי האדם העברי. ובזמן המלחמה - למלחמה בצורר האכזרי שקם להשמיד את עמו - בחיה הנאצית.
אנו מגלים היום את מצבת הזכרון לזאב. היא תזכיר לדורות הבאים את האהבה לאין גבול ואת מסירות הנפש של דור בוני המולדת שהעמיד מתוכו בנים כאלה.
אנו מקימים גל עד לזאב, לאחד מראשוני בוני מעלה החמשה שהלך מאתנו ולא שב.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
שלמה מ-ר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח