29.03.02, יום שישי ט"ז ניסן תשס"ב
דברי פרידה מרס"ר אבי בקרמן ז"ל
רס"ר אבי בקרמן, שלשום בשעה 7:22 בערב, בעיצומו של ליל הסדר, אותו חגגת עם המשפחה של גילי, פוצץ עצמו מחבל מתאבד ובאחת איבדנו אותך. נהרגת בפיגוע ברברי וחסר פשר, שאינו נתפס ואינו יכול להיות נסלח על ידי בן אנוש.
חזקה עלי מסורת אבותי שאין מספידים בימי חול המועד, אומר לפיכך דברי פרידה.
הכותרת היום בעיתון אמרה "הוא היה מושלם". מאוד קשה לי עם המילה "היה", אבל המשך הכותרת פשוט קולע.
אבי בקרמן, רובנו קראנו לך פשוט בקרמן ומספר מצומצם של חברים קראו לך אבי. לפני כשנתיים וחצי מונית לתפקיד מ"ע אמל"ח, מפקד על מחלקת אמצעי הלחימה של הטייסת, ובתוך זמן קצר הבאת את המחלקה לרמה הגבוהה ביותר. באין ספור ביקורות חיצוניות צוינה המחלקה באופן מיוחד כדוגמא לאיך מחלקה מקצועית צריכה להיראות ולהתנהל וטביעות האצבעות שלך של סדר, ארגון, חריצות ומקצועיות נכרו בה היטב.
כמכונאי מוטס, כאיש צוות, היית משכמך ומעלה, סמן ימני לרמה הגבוהה של מכונאי מוטס, מוערך ביותר על ידי צוותי האוויר.
זכיתי לבצע איתך מספר פעילויות מבצעיות, שלך באופן אישי שייך חלק גדול מהצלחתן. זכורה לי במיוחד פעילות מסויימת שאותה נדרשה הטייסת לבצע בתוך זמן קצר שלא אפשר ביצוע אימונים רבים. התעקשתי, באופן חריג, שתהיה אתה זה שתטוס איתי בצוות כמכונאי מוטס מתוך ידיעה שאתך תהיה לי שפה משותפת טובה מבלי הצורך הרגיל בביצוע אימונים רבים.
היתה לך, בקרמן, את היכולת המופלאה לדעת בדיוק מה נדרש לבצע מבלי שהדברים יאמרו באופן מפורש. לפעמים נדמית בעיני כקורא מחשבות. כשהיית איתי בצוות הטיסה הרגשתי רגוע ובטוח בכל הנוגע לדברים עליהם אתה מופקד.
הספקת לא מעט בחייך הקצרים מידי. התמסרת לתחביב הצלילה וכמו בכל דבר בו נגעת עשית את זה בשלמות, ברמה מקצועית גבוהה וחשוב לא פחות עם לב ענק ונתינה לסביבה. כמדריך צלילה הדבקת בחיידק הזה רבים מחבריך אותם לקחת לסופי שבוע באילת והכשרת אותם כצוללים חובבים. ניצלת את זכאותך ממועדוני הצלילה כדי להעביר קורסים ולחנוך נערים שידם אינה משגת מימון מלא של לימודי צלילה.
בניתי עליך, בקרמן. חוות הדעת הטובות שצברת במהלך השנים העמידו אותך במקום טוב בהתמודדות על לימודים מטעם הצבא והמשך קריירה. נלקחת מאיתנו בחתף, והותרת חלל גדול בטייסת וחלל גדול בליבנו.
אתמול בערב הספקתי ללמוד מאמך על המסירות שלך למשפחה, על כך שתמיד הקפדת לעדכן אותה מיד לאחר כל טיסה שחזרת בשלום ועל הקשר הקבוע מדי בוקר. שלשום כשלא התקשרת ידענו שהרע מכל קרה.
יהודית, יוני, ארז, סבתא פנינה, החברה גילי שעדיין מאושפזת, מלים לא תוכלנה לנחם, גם לא אותנו. טייסת דורסי הלילה הייתה בית שני לאבי ומעכשיו גם בית עבורכם.
בקרמן, מהיכרותי אותך אני יודע שאתה מצפה שנהיה חזקים ואני מבטיח לך שכך נהיה. נשמור ככל שנוכל על המשפחה ועל גילי. נהיה מלוכדים, נהיה נחושים, נהיה חזקים ונשתדל להיות טובים כמוך.
יהי זכרך ברוך!