אלבום תמונות
05.01.2006
לאחי הגדול שהלך ללא שוב
פתאום העולם נהיה כל כך קטן והמוות לא רחוק כפי שנראה בעבר
הכל מסביבי מתגמד ותופס פרופורציות אחרות...
עדיין לא התרגלתי למציאות הכל כך אכזרית והכל כך בלתי צודקת
אולי בגלל שאי אפשר לראותך כמי שאינו נמצא בין החיים, אתנו.
נוכחותך החזקה גם אם לא הייתה נוכחות פיזית יומיומית - קיימת עדיין סביבנו
עדיין מנסים להבין, הכיצד זה קרה כל כך מהר? איך זה שלא הספקנו להיפרד ממך כראוי?
ובכלל, איך אפשר לקבל ולהבין את מותך השקט, המסתורי והמהיר ללא תהיות, מדוע?
אחי היקר,
כל חיי כאחותך הקטנה תמיד ראיתי בך דמות לדוגמא, דמות שרציתי לשאוף להיות כמותה.
אדם משכיל, למדן, בעל עקרונות וערכים.
איש מעשה, הדורש מעצמו ומאחרים את המקסימום ללא הנחות.
אדם שמעמיד בפניו מטרות ועובד קשה מאוד כדי להגיע אליהם.
מחוספס מבחוץ אך, רגיש מאוד מבפנים.
נותן מענה ופתרון בעת צרה ובעיה של כל אחד מבני המשפחה.
בעיני היית ועודך סמל להצלחה מהירה ושקטה כפי שאפיינה פטרתך.
נראה כאילו רצית להיפרד מהעולם באותה הדרך שחיית את חייך
נלחמת במחלה כפי שנלחמת על כל דבר שרצית
שמרת על דיסקרטיות ושתיקה על מנת למנוע מהקרובים לדאוג לך יתר על המידה
ביקשת מאתנו להמשיך את חיינו כאילו כלום לא קורה, לחזור לעיסוקנו הרגילים, כדבריך.
לא אהבת את התעסקותנו יתר על המידה במחלתך, גם אם הייתה לזמן קצר מאוד.
דאגת שההורים לא יפגעו מעצם הידיעה על מחלתך וגם על ערש דווי ביקשת מהם להיות חזקים
ומאתנו לשמור על ההורים.
הותרת לנו צוואה מבלי שהתכוונת כלל שהרי, צוואה בכלל לא נחשבה רלוונטית מאחר וחשבת כי עוד זמן קצר תחזור הביתה ולחיי השגרה.
האופטימיות שלך, הרצון להמשיך ולחיות נתן לנו את הכוח להמשיך ולהאמין עד הסוף.
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לך שלא נאמרו מפאת חוסר הזמן.
יש לי את החשק לשמוע שוב אותך קורא "שלום, אחותי" כשאתה נכנס בדלת
יש לי את הרצון לראות אותך שוב ולחשוב שהכל היה חלום רע שנגמר.
אחי היקר, השארת אותנו אחריך עם ריקנות שאין טעם להבינה או להסבירה
אני עומדת לעתים ומשתאה, כיצד קופצים לשלב שאחרי? כיצד להתמודד מול האובדן הגדול שלך? כיצד להתמודד עם ההורים שמתקשים עם העובדה שנשוא גאוותם איננו.
אני מתנחמת במחשבה שאתה מלמעלה רואה עד כמה אנחנו מנסים לשמור על אחדות וליכוד המשפחה למרות החלל הגדול שהשארת.
שלומי, אהבתי אותך תמיד ואמשיך לאהוב
אחותך הקטנה, חלי.