אם יש מילים לתאר את הרגע הנורא הזה, אינני יודעת מהן.
האוזן שומעת, העיניים רואות, והלב מסרב להאמין - כמה קצר, חד, וכואב יכול להיות המרחק בין חיים שוקקים, בשיא פריחתם, לבין מוות של צעירה שטרם הספיקה לטעום את טעמם...
דניאל,
מזה כמעט שנה שאני מכירה אותך, שוטרת צנועה עדינה ורגישה, מסורה וחברותית כל כך.. זוכרת את החיוך המבוייש, שומעת את חיתוך הדיבור המיוחד שלך וליבי נשבר בקרבי עלייך יקירה.
פיקדת על בסיס רמת אביב, והפעלת את המתנדבים שלך ביד רמה. עבדת איתנו כתף אל כתף במבצעים, במחסומים ובתגבורים, תרמת את חלקך במקצועיות למלחמה הכוללת של התחנה בפשיעה.
נסיבות מותך מותירות אותנו המומים - כמה צער, כמה כאב, וכמה עצב שכנו בנשמתך הרכה עד שלא יכולת להם יותר...
דניאל, את תחסרי לנו,
אני רוצה שתדעי שהתכונות שלך והמעשים שלך יישארו איתנו כזיכרון לעד, שחייך לא היו לשווא וכי המסר שהעברת לנו במותך הועבר....
משפחת ת"א צפון, שוטרים יקרים, זוהי שעה קשה מנשוא עבורנו, אך ידענו כבר שעות קשות. עלינו להתאחד ולהתחזק, לממש את צו החיים עד תום. עלינו לזכור לשמוח בחלקנו, לדעת לסלוח, לדעת לתת שלא על מנת לקבל, לדעת לאהוב חינם - כי לעולם לא נוכל לדעת מה ילד יום.
ולכם - הוריה היקרים של דניאל, בילה ויעקב לאחים גבי, מתיו, דוריס, קרן ונטלי - כולנו משתתפים בצער הנורא ונמשיך לעמוד לצידכם. נעשה הכל כדי להקל ולו במעט.
דניאל,
נוחי על משכבך בשלום.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.