בן סודיה (חביבה) וזכריה (בעל מלאכה, נצר למשפחת רבנים), נולד בשנת 1924 בצנעא, בירת תימן ועלה לארץ עם המשפחה ב-1932.
בארץ למד ב"תלמוד-תורה" והמשיך ללמוד בשיעורי-ערב. שנים אחדות עבד כפועל, ובשעות הפנאי היה קורא ספרים ומשחק כדור-רגל.
בראשית מלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי (למרות
שטרם הגיע לגיל 17) ושירת במצרים, במדבר המערבי, ביוון, בלוב, בבריגדה היהודית באיטליה ואחר-כך בגרמניה, בהולנד ובצרפת.
בקרבות הצטיין באומץ ובהקרבה והועלה לדרגת קורפורל (רב-טוראי). גם על כבוד היהודים הגן באומץ וביד חזקה ובמכות נאמנות לחבריו החיילים הבריטיים שהעזו לגלות שנאה או בוז ליהודים. פעם נתן לקח כזה לקצין והורד כתוצאה מזה מדרגתו ונדון למאסר.
גם במסע צבאי באונייה המריץ את חבריו היהודים בדוגמתו האישית להשיב במכות על עלבונות החיילים האנגלים השיכורים.
לפי בקשתו הועבר ליחידת קומנדו בחזית איטליה ובפשיטה נועזת רבת-דמים נפצע קשה ברגלו, נחלץ בכוחות עצמו ממקום הסכנה ונלקח לבית-חולים. אחרי שהחלים התנדב לפנות שדה-מוקשים מסוכן מאוד ומשביצע את המשימה באומץ ובהצלחה הוחזרה לו דרגת הקורפורל.
הוא השתתף בקרב המכריע על הנהר סניו ובמסע הבריגדה עד לארצות השפלה. כשחזר הביתה ושוחרר מהצבא וראה את היחס העוין של השלטון הבריטי ליהודים, נטה להילחם בהם במסגרת המחתרת, אך קודם ניגש לסידור חייו הפרטיים. הוא התחיל לעבוד
במסגרות, אך הוכרח להפסיק בגלל כווייה קשה בידו.
חודשים אחדים ניסה את מזלו בעבודה ביהלומים בנתניה ואחר-כך עבר לעבודה פשוטה יותר: בחורף כנגר באריזת פרי-הדר ובקיץ כפועל בניין, ולבסוף הועסק כשומר לילה בשכונות בנציון וצבי מטעם עיריית נתניה.
בינתיים נשא אישה, הצטרף למחתרת האצ"ל ותרם לה מניסיונו הקרבי.
בחורף תש"ח השתתף בפעולות אצ"ל נגד כפרים ערביים בהרי אפרים ובמערכה על צפון יפו.
ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948), שלושה ימים אחרי הולדת בתו, יצא לקרב בראש העין ובהתקפה העזה של כוחות אויב עדיפים עמד וקצר בהם במקלע ברן, תחילה מהקרקע ואחר-כך מעל גג וסירב לסגת עם האחרים.
גם לאחר שנפצע בידו וברגלו המשיך לירות באויב, וכשרצו להוציאו מקו האש - סירב. בסוף נפצע קשה, ומת מפצעיו. האש גברה ואי-אפשר היה להוציאו משם.
ימים אחדים אחרי נופלו מתה בתו הקטנה.
לאחר שנים נמצאה גופתו ולאחר שזוהתה, הובאה ביום ו' בכסלו תשי"ג (24.11.1952) למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.