קורות חיים
שמעון נולד בדמאר שבתימן, למד ב"חדר" בעדן הסמוכה, ונתחנך ברוח המסורת והאהבה לציון. בגיל רך נתייתם מאמו, ובן שמונה היה בהגיעו לארץ בשנת 1932 עם בית אביו. שנים אחדות עבד בעבודות שונות ועזר לאביו בכלכלת הבית.
עוד בגיל שתים-עשרה הצטרף לבית"ר. בן שבע-עשרה התנדב לצבא הבריטי, שבו שירת שש שנים: במצרים, במדבר המערבי, ביוון ובלוב, ואחרי כן בבריגדה היהודית- באיטליה ובגרמניה. השתתף בקרבות רבים והצטיין באומץ-לב, בנכונות לכל משימה ובהקרבה. בבריגדה הועלה לדרגת קורפורל.
שמעון ידוע היה כיהודי לאומי, השומר על כבוד עמו, ובתקיפות הגיב על כל גילוי של שנאה או בוז מצד החיילים הבריטיים. הוא אף לא נרתע מללמד לקח לקצין, וכתוצאה מכך הורד מדרגתו והושם במאסר. פעם, במסע צבאי באניה, שימשה תגובתו התקיפה דוגמה לחבריו, והם השיבו במכות נאמנות לחיילים האנגליים שהעליבום.
לפי בקשתו הועבר לפלוגת קומאנדו. באחת הפשיטות בחזית איטליה נפצע ברגלו, ובכוחות עצמו נחלץ ממקום הסכנה והובא לבית-חולים. משהחלים התנדב לפנות שדה-מוקשים מסוכן, ולאחר שביצע את המשימה בהצלחה, הוחזרה לו דרגת הקורפורל.
כשחזר הביתה עם שחרורו מהצבא, עבד זמן מה במסגרות, אך נכווה קשה בידו ונאלץ לעזוב את עבודתו. מעתה ניטלטל ממקום עבודה אחד למשנהו- עבד ביהלומים בנתניה, ואחרי כן בנגרות או באריזת פרי הדר בימות החורף, כפועל בניין בקיץ, ולבסוף, כשומר לילה בשכונות בן-ציון וצבי מטעם עירית נתניה. כאן נשא אשה והקים בית בישראל.
בשנת 1946 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי ושרתו באמונה, בהעמידו לרשותו את נסיונו הקרבי. במערכות אצ"ל השתתף בכיבוש יפו, בקרבות הרי אפרים ובקרב ראש-העין, שבו נפל. ימים אחדים אחרי נפלו, מתה גם בתו הקטנה.
שלושה ימים אחרי הולדת בתו, יצא שמעון לקרב על ראש-העין. בעת התקפת הנגד של העיראקים היה עם מקלע "ברן" ביחידת חיפוי, וסירב לסגת גם כשנפצע בידו ורגלו. לבסוף נפגע בגבו בשני כדורים נוספים ונפל.