אלבום תמונות
שלום
אני נרגש.... מכמה סיבות
אני נרגש מהמעמד - מעולם לא דיברתי מול קהל - הפעם אני עושה זאת מכיוון שחשוב לי להשמיע את הזכרונות שלי מהתקופה בה שירתתי תחת פיקודו של מוקי.
אני נרגש מכיוון שבכל פעם שהגעתי לכאן חשבתי לשתף אתכם ולא העזתי. אני לא יודע אם הייתי עושה זאת אי פעם אלא שכנראה אלי שמש קרא את מחשבותיי התקשר אלי לפני כשבועיים וביקש.
אני מתרגש מכיוון שבתוך הקהל הנכבד שעומד כאן - משפחה, חברים, מפקדים וחברים לנשק נמצא גם הבן שלי מתן שהשתחרר לפני 9 חודשים והתגייס בדיוק 28 שנים אחרי ועבר את אותו מסלול.
למי שלא מכיר/זוכר אז אני רוני בן-עמי מחזור נוב. 1977
במהלך המסלול חשבנו אני ולא מעט מחבריי לפלוגה שאחרי קורס מ"כים נבקש להשתבץ במסייעת. התרשמנו שבמסייעת נוכל להמשיך ולהיות ביחד עד סוף השירות בסביבה יותר "משוחררת" כלומר פחות משמעת פחות אימונים ויותר דגש על הביחד... וכך היה.
עד ש... בשלהי 79 או בתחילת 80, מ"פ המסייעת השתחרר והשמועות אמרו שמגיע מ"פ מסייעת צנחנים מורעל פחד...
ואומנם בשיחת הפתיחה פרש מוקי את משנתו, את ה"אני מאמין" שלו ותיאר לנו איך הוא הופך את המסייעת לפלוגה המובילה של הגדוד / חטיבה.
הבטנו אחד בשני - לא מאמינים למשמע אוזננו וממלמלים "נראה אותך".
תוכניותיו של מוקי לא התקבלו ברוח טובה וזאת בלשון המעטה. ההתנגדות היתה מקיר לקיר. הבולטים והדומיננטיים היו בני המחזור שלי ואני בתוכם. היינו מחזור גדול, מגובש, ותיק ובעל השפעה.
מוקי לא התרגש. הוא עמד על כך שנתאמן, נתמקצע ונוביל את הגדוד בכל פעילות מעבר לקו הגבול.
והוא הצליח - בדרכו, בשקט, בסבלנות, לנטרל את הגרעין הקשה ולרתום כמעט את כולם להתלהבות שלו.
אותי מוקי קרב אליו ע"י כך שקלט שאני מעוניין מאוד בפעילות המבצעית ושיבץ אותי בכל פעם שיצאנו לפעילות. עד שבפעמים האחרונות הפך אותי להיות הקשר שלו.
אני רוצה לשתף אתכם בזכרונות שלי משני פעילויות שנחקקו בזיכרוני.
אני זוכר במדויק איך התארגנו ליציאה לעוד מארב בסלוקי הפעם אמרו יש התקלות. היו ציוותים ואני שובצתי לאחת החוליות.
כקשר הוא בחר בבחור רחב ממדים מכיוון שהפעם נדרש מכשיר קשר גדול וכבד.
כשהחייל ראה את המכשיר וניסה להתאים אותו הוא החל להרגיש רע וביקש להשתחרר מהמארב.
מוקי פנה אלי - להפתעתי - ושאל אותי אם אני מוכן לשאת את מכשיר הקשר. עניתי ב"כן" מהוסס ולא ידעתי לקראת מה אני הולך.
אני זוכר שמאוד התרגשתי מפנייה של מוקי אלי ואמרתי לעצמי "לא משנה מה קורה אני לא מפשל". האמת חייבת להאמר לא היה קל אך לא נתתי לקושי להשפיע ועובדה זו לא נעלמה מעיניו.
באותה פעילות פגענו ברכב שהיה חשוד. בתחילה צלף של גולני שהצטרף אלינו עצר את הרכב ואח"כ אנחנו שהיינו על צלע ההר במדרון תלול הסתערנו על הרכב ומקרוב ירינו בשני האנשים שהיו בתוכו.
לא אשכח את התמונה של מוקי עומד בטווח אפס ויורה לתוך הרכב.
כשחזרנו היה תחקיר ב"גיבור" ועלתה השאלה אם באמת מי שחוסלו היו מחבלים. מבחינתנו ועל פי כל הנתונים שקיבלנו התשובה היתה חיובית (בגדוד היו כמה שהקניטו שלא כך הוא, מה שהכאיב למוקי מאוד).
כשהסתיים התחקיר השעה היתה 3 לפנות בוקר. מוקי ידע שאני גר בכפר סבא ואמר לבוכבינדר שהיה הנהג שלו - שיאמר לי לארוז כמה דברים כי אני יוצא איתו הביתה. עבורי זו היתה סוג של הכרת תודה.
הזיכרון השני הוא ממבצע "מוביל". מבצע ממנו מוקי לא חזר.
החלה התארגנות. היה ברור שזהו מבצע מורכב והיה ברור שאני הקשר של מוקי. עלתה שאלה אם אנחנו בני מחזור נוב.77 - כחודש לפני חופשת שחרור יוצאים למבצע - לי היה ברור שאני עם מוקי יוצא.
אני זוכר שכשחצינו נחל (לא זוכר את שמו) בעזרת חיילי שייטת 13 ולפתע ראיתי פנים מוכרות של בחור שלמד שנה מעליי בתיכון.
אני זוכר איך לאחר ששמנו מטען בתוך בית ובנסיגה לאחור גלם חטף כדור בישבן.
והזיכרון שיושב אצלי בראש הכי חזק הוא ההסתערות על אותו בית ארור... ירינו עליו אש מטורפת ולאחר שניתנה הפקודה, הסתערנו עליו תוך כדי ירי. מוקי היה ראשון, ניר ואני מעט אחריו באותו קו. 5 מטר לפני הבית היתה טרסה בגובה 50-80 ס"מ, מוקי דילג מעליה ונפל.
אנחנו שהיינו מעט מאחור נעצרנו - ניר ניסה להמשיך ונפגע. היו רגעים של בלבול / חוסר בהירות מהיכן מגיעה האש... עד שהגיע אריק - המג"ד. בקור רוח זרק רימון, ירה צרור וחיסל את המחבל - שלאחר מכן התברר בתצלומי אויר, היה בעמדה / סוג של בור שצמוד לטרסה.
הד"ר הגיע וניסה בכל כוחו..... ללא הצלחה.
אנחנו נכנסנו לתוך הבית כשלפתע יצא לעברנו מחבל עם קלאצ' ביד - הוא חוסל מטווח אפס.
לא אשכח איך כשנשאתי את מוקי באלונקה למסוק - מסרב להאמין - נגעתי בפניו - הוא היה קר....
ההלם היה גדלו
ופתאום השתחררנו
לא הספקנו להתאבל ביחד והמסגרת התפזרה...
פנינה. אני מתנצל על כך שרק בשנים האחרונות הצלחתי לאסוף את עצמי ולהגיע לכאן.
מוקי הוא מודל עבורי בכל מובן שהוא. הערצתי אותו ולעולם לא אשכח איך הוא הצליח לטעת בנו את האמונה שהמעז - מנצח.
תודה