"הייה צנוע וחזק, ממושמע ונבון,
היה זהיר ונועז, וגם בחוריך יהיו כמוך
ואיתם תנצח" (יצחק שדה)
ב"ה
מוקי שלי, אני כותבת לך מכתב מתוך געגועים של 30 שנה בלעדיך.
בלי הצחוק המתגלגל שלך ובלי החיבוקים והנישוקים. אפילו ליד השולחן בזמן האוכל, היית מצטדק "מה לעשות אני אוהב את אמא". אכן אהבנו, צחקנו, השתוללנו וכל זה נדם כרעם ביום בהיר.
ברגע של גילוי אישי אליך השארת לי פצע עמוק בליבי העוצר את שמחת החיים בכל רגע מחיי. זה קשה כי הם מלווים אותי מרגע הנפילה שלך, ונשארתי לבדי בעולם הגדול. מוקי שלי, הפסדת את הדבר היקר ביותר שאלוהים נתן לנו - את החיים. אנחנו הפסדנו אותך עם כל התוכניות שלך.
הפכת לחלל במדינה אחד מני אלפים שנפלו במלחמות ישראל ובמבצעים. מדינה מוכת שכול ואני חיה בצל השכול שנים רבות. בהתחלה על דודך צביקה ז"ל, אחי יחידי, ואתה הלכת בעקבותיו מתוך רצון עז לשמור על המדינה ושלא תהיה שואה שניה. אין כאב יותר גדול לאב ולאם לחיות עם אובדן של חלל שהופך במשך השנים לחלל ריק בלב. זה מה שקרה לאביך שכל כך היה גאה בכך כניצול שואה.
היום, 30 שנה שאתה לא אתנו, אני רוצה לפנות לחבריך, פיקודיך ומפקדיך שאוהבים אותך כל כך, חבל שאתה לא יודע עד כמה, אני יודעת שזה היה חשוב לך. אהבת אותם ונתת להם את חייך. הם מחזירים לך את אחוות הלוחמים שנשמרת עד היום. הם עוזרים לי להתמודד ולהמשיך לזכור ולהנציח אותך.
אני מבקשת מכולכם, כתבו מכתבים למוקי. למה אתם מתגעגעים, מה אתם לוקחים מאישיותו ואני אוציא ספר "מכתבים למוקי". במפגש הבא אחלק לכם את הספר.
שלכם
אמא של מוקי, פנינה קנישבך