עם מוקי באסטרא
להיות חייל בפלוגה ד', מחזור פברואר 1978 - זוהי חוויה מאוד מיוחדת
להיות חייל במחלקה 3, שמוקי המ"מ שלה, זוהי זכות וגאווה גדולה מאוד.
להיות בצוות עם מוקי ביחד במוצב אסטרא - זו תקופה שלא תישכח לעולם.
זה היה לאחר אימון הקיץ בראס ג'ונדי בסיני, ולפני העלייה לקו החרמון...
מחלקה 3 פלוגה ד' עומדת במסדר מ"מ (מסדר הורדת ההקשב), מוקי מנסה להבהיר למחלקה כי מהיות לא קוראים לו המפקד, לא קוראים לו המ"מ, אלא בשמו הפרטי, מוקי. "זה ברור?" "כן המפקד!" כולם צעקו בקול רם. גם בניסיון השני והשלישי המחלקה צעקה "כן המפקד!!!", עברו דקות ארוכות עד שכל המחלקה אזרה אומץ וקראה למפקד האליל שלה בשמו הפרטי - מוקי.
שמחתי מאוד לשמוע את שמי ברשימת החיילים שעולים למוצב אסטרא, כי המפקד במוצב היה מוקי.
עם ההגעה למוצב ל אחר התארגנות, סיור ותדריכים הופצה רשימת השמירה: צביקה 20:00 עד 24:00, סויסה 24:00 עד 04:00, מוקי 04:00 עד 08:00 (יש להעיר את מוקי בשעה 03:30 לכוננות עם שחר).
החשש היה גדול, האחריות לעמידה בזמנים ובעיקר השאלה "איך מעירים את מוקי?", שעד אתמול היה המפקד, היה המ"מ שכה הערכתי, הערצתי, כיבדתי ושהיווה עבורי מודל לחיקוי כמפקד, ועכשיו צריך לקרוא לו בשמו הפרטי, מוקי. שכנעתי את עצמי שאתגבר על חשש זה בזמן השמירה שלי. המשמרת החלה הדקות חלפו, שעת היעד מתקרבת, קצב דפיקות הלב הולך וגובר, בלית ברירה אזרתי אומץ, ירדתי לבונקר כדי ל בצע את המשימה שנראתה לי באותו הרגע הקשה ביותר בחיי.
האור היה דלוק בבונקר ומוקי ישן במיטה התחתונה, הרקיעות עם הרגליים על הרצפה לא כל כך עזרו להעיר את מוקי, השיעור החזק הסתבר שגם לא הועיל, ניעור המיטה בחוזקה גם לא השיגה את התוצאה.
מה עושים? איך מעירים את מוקי? שילוב של קריאות רמות "המפקד, המפקד..." תוך כדי ניעור המיטה הצליח להוציא ממנו את המילה "כן", "אההה... השעה 03:00 וצריך לקום לכוננות עם שחר" אמרתי. חזרתי לעמדה והסתבר לי שהניסיון להעיר את מוקי ארך לא פחות מ-15 דקות.
תוך מס' דקות מוקי הגיע לעמדה "סויסה הכל בסדר?" שאל, עניתי "כן", "כן מה?" שאל, עניתי "כן, הכל בסדר". מוקי שאל "סויסה, איך קראת לי כשהערת אותי?", אהההה, המפקד", "לאחר כוננות עם שחר אתה נשאר לשמור איתי: אמר מוקי בחיוך.
השעתיים שנשארתי לשמור עם מוקי בעמדה היו שעתיים מאוד מיוחדות ומרגשות עבורי, בהן הרגשתי קירבה מאוד מיוחדת למוקי כי הוא התעניין מאוד במשפחה שלי, שאל מה עושים הוריי, איך אני מסתדר עם האחים שלי, מה המצב הכלכלי, מה שלום החברים שלי, ובמהלך השיחה הוא דאג שאזכיר את שמו לפני ואחרי כל משפט.
במוצב אסטרא הכרתי את מוקי באופן אישי יותר. בחדר האוכל, במטבח, בפינת השימון, בעמדה, במד"סים, בשיחות האקטואליה - שם הכרתי את מוקי, האנושי, התומך, הרגיש, האיכפתי, המתעניין ובעיקר את מוקי האדם וזה העצים את הערכה כלפי מוקי המ"מ והמפקד הנערץ.
השילוב של מוקי כבן אדם וכמפקד הוא השילוב המושלם שמוקי הנחיל לי ולכל החיילים במשך התקופה שהיינו ביחד.
לא אשכח אותך לעולם - מוקי
יהי זכרך ברוך
משה סויסה
אוגוסט 2005