בן ברוריה ואברהם. נולד ביום כ"ה בתמוז תשכ"ו (13.7.1966) בנתניה. אח לרן, רות ויעל. עופר למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" ובישיבה התיכונית "בני עקיבא" בנתניה. בנעוריו היה עופר פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" וכל רגע פנוי הקדיש לעשייה וליצירה, אשר באו לידי ביטוי גם בתחביביו השונים - עבודות נחושת, עיצוב שעונים, מנורות ותמונות.
במחצית אוגוסט 1984, גויס עופר לשירות חובה בצה"ל כמש"ק דת ברבנות הצבאית ושירת בבסיסי המזון צריפין ואילת. בתום שירותו הצבאי, בחר עופר ללמוד לתואר הנדסאי אדריכלות, בבית-הספר "אורט טכניקום" שבגבעתיים. עם סיום הלימודים החל לעבוד במשרד אדריכלות ועסק בתכנון ערים ומבנים בעזרת מחשב. עופר בלט בכשרון ובמיומנות הגבוהה בה ביצע את עבודתו וביכולתו להתאים את המבנה המתוכנן לצורכי האדם. סונינו, האדריכל ומתכנן הערים עמו עבד עופר, סיפר: "היסודיות שלו, ההבנה שלו גם בתכנון בעזרת מחשב ולגופו של עניין, היו כשרון יוצא דופן. הצד האנושי של עופר היה כל כך מעודן וכל כך עמוק, שהעבודה אתו היתה מעל ומעבר לדברים הטכניים, ששלט בהם במלוא מובן המלה. נוצר בינינו קשר אישי והדדי, והכל בגלל היחס האישי המיוחד של עופר, שהיה כל כך מעודן אצלו. בימים הראשונים כשבא למשרד, היה לי קשה לקלוט איך בחור צעיר בדור הזה מתייחס כל כך בכבוד, כמו יחס אל מורה או אל רב, אנחנו לא רגילים לקבל יחס כזה מהנוער..."
עופר נשא לאשה את רחל ובשנת 1995 נולד בנם הבכור, מתן, ושנה לאחר מכן הצטרף למשפחה עידו. כאדם וכאיש משפחה אפיינו את עופר מידות טובות רבות: דרך ארץ, שמחה, טהרת הלשון, יראת שמים, אהבת הבריות, מסירות אין קץ לבני משפחתו, צניעות וענווה. הוא היה ידיד אמת בלב ובנפש. כל שעשה עשה במאור פנים ובאווירה נעימה כלפי כל הסובבים אותו. אחותו יעל, סיפרה: "היו בו אהבת תורה ויראת שמים. בכל ספק שהתעורר אצלו דאג עופר לחקור ולדרוש ואם צריך, לשאול שאלת חכם והכל בצנעה ובהשקט... לגמילות החסדים של עופר לא היה גבול, כל כולו היה בבחינת 'הנני' בכל דבר שנדרש, אם זה לפרט, לכלל או לשירות המדינה. לא חשו בעופר כשפעל ועשה, כניסתו ויציאתו היו בהיחבא, כמי שאינו רוצה שירגישו בו, מעולם לא גבה לבו ולא רמו עיניו... עופר הסתפק תמיד במועט".
את שירות המילואים עשה עופר בעוצבת הגליל. עופר היה חייל בעל משמעת עצמית גבוהה, שביצע את המוטל עליו בדייקנות ובמסירות ראויה לציון, השרה אווירה טובה סביבו ובלט בקשרי החברות האמיצים אותם יצר עם חיילי היחידה. בנוסף למטלות שנתבקש לבצע, בהן דאג לפיזור ערכות של ספרי עיון למוצבים, התייחס לפניות בנושאי דת של חיילים מהשטח והעבירן לטיפולם של מפקדים ורבנים צבאיים, ארגן תפילות במניין ויזם פעולות נוספות לקידום שירותי הדת לחיילים המשרתים בלבנון ובגבול הצפון.
ביום 8.10.1996 נקרא עופר לשירות מילואים. ביום י' במרחשוון תשנ"ז (23.10.1996), בעת שעשה דרכו חזרה ליחידתו מחופשת ערב שקיבל, נפל עופר בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים קטלנית שאירעה בצומת פורדיס. משאית, שסטתה ממסלול נסיעתה, פגעה ברכב בו נהג סא"ל דן נדלר ונסע עופר, וגרמה למותם. בן שלושים היה עופר בנופלו. עופר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו אשה, שני בנים, הורים ושלושה אחים.
במכתב תנחומים למשפחה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "עופר תואר על ידי מפקדיו כחייל בעל משמעת עצמית גבוהה, שביצע את המוטל עליו בדייקנות ובמסירות ראויים לציון. עופר השרה אווירה טובה סביבו ובלט בקשרי החברות האמיצים אותם יצר עם חיילי היחידה". תיאר אותו גם הרב של עוצבת הגליל, סא"ל הרב זאב לוין: "עופר היה בעל יחס אדיב במיוחד כלפי הסובבים אותו ובו בזמן לא נרתע מלייעץ גם למפקדים שמעליו בנושאים הקשורים לאופן עבודת הצבא בכלל ובתחום שירותי הדת בפרט, וכל זאת בתקופת שירותו הקצרה יחסית. כהנדסאי במקצועו, כבעל חוש אומנותי, כצייר עם דמיון מפותח, חלם עופר על בניין. בניין חברה ערכית, שתעסוק בבניין הארץ, בשמירת תורה ומצוות, ושתקרין אהבת ישראל. כך ראה גם את ההמשכיות של משפחתו. הסולם עליו טיפס מדי יום ביומו היה מוצב חזק ארצה, בקרקע המציאות, אך הוא הצליח לטפס מדי יום ביומו בעלייה בסולם ערכי היהדות, בבחינת ראשו מגיע השמימה, ואין ספק כי אלמלא נשבר הסולם באמצע הדרך, היה מגיע לגבהים שיכלו לשמש מודל חיקוי לחברה, לסביבה ולמשפחה. לדאבון לבנו, למרות שכל שביקש כלפי עצמו היו בקשות צנועות: שיהיה אלוקים עמדי, שייתן לי ולמשפחתי לחם לאכול ובגד ללבוש ולשוב בשלום הביתה, לא זכינו לשובו, אך רוחו ממשיכה ללוות אותנו. בטוחני כי עופר משקיף מלמעלה, על בני משפחתו ומתפלל כי למרות 'האבן הזאת אשר שמנו מציבה', על קברו ימשיך הבית לפרוח ולהיות 'בית אלוקים' כפי שעופר שאף וחלם".
משפחתו הנציחה את זכרו בלוח זיכרון בבית הכנסת "שערי הרחמים" בנתניה. הוקמה לזכרו ספריה תורנית בישיבת "בני עקיבא" בנתניה והוקם חדר עיון ללימוד בבית הכנסת שבשכונת משהב, נווה גנים, נתניה. מפעלי הנצחה אלה מהווים המשך לדרכו ולהשקפת חייו, דרך התורה והעבודה.
מתוך דברים שנשא חברו, יואל סילם, בחנוכת חדר העיון: "...עופר התחנך על-פי משנת 'תורה ועבודה', הזדהה עם השקפת עולם זו ועם אורח החיים המתחייב ממנה והתנהג, הלכה למעשה, לפי תורה זו. עופר אהב את היפה, השמח והמהנה שבחיים. הוא ניחן באישיות עדינה, בביישנות ובאהבת האדם. היה בו שילוב נדיר של נחת רוח, רוגע עם חריצות, מצוינות ואחריות... עופר היה איש משפחה. הוא היה קשור
למשפחה המצומצמת והרחבה. הוא אהב את הוריו, אחיו ואת ההווי של הבית. בעל אוהב לאשתו רחל ומעל הכל היה עופר אבא למתן ועידו. עופר היה מאושר איתם בכל רגע והאהבה והגאווה בילדיו מילאה אותו..." מתוך דברים שנשאו חבריו בחנוכת הספרייה: "...החברות של כולנו היתה כל כך חזקה, שגם עכשיו אנחנו מתחזקים מההיזכרות בה. אף פעם לא יצא לנו לומר לך שלמרות ההבדל על עצם היותנו חילוניים ואתה דתי, התפתחה בינינו מערכת יחסים נפלאה, מערכת של הבנה הדדית, אמון וכבוד לדרך החיים שכל אחד בחר לעצמו - פשוט חברות!... נזכור אותך תמיד עם אותו חוש הומור מיוחד, היושר הפנימי, הפשטות, אהבת הארץ ויכולתך לראות אדם כמות שהוא, ללא דעות קדומות".
המשפחה מוסיפה: "ויהי רצון שתעלה זכרו לעד לנצח נצחים".