רב"ט שמואל אשר ישראל ז"ל

אבא יקר !
כבר כמעט 18 שנה חלפו עברו, מאז אותה טרגדיה איומה, בה קפחת את חייך, והותרת אחריך שתי בנות קטנות, ואת אמנו בהריון.
הרבה מאז אנו לא זוכרות, אך יש דברים שבמוח נקלטו, ואותם לעולם לא נשכח.
כמו החיוך והחיבוק החם והגאווה שהתגאת בנו. תמיד אמרת שעדיף בנות מאשר בנים, כי בנות נשארות בבית והבנים תמיד עוזבים. ולבסוף הגורל המר בנו פגע, והשארת את בנותיך קטנות ולבד.
לכל מקום אותנו לקחת, אם זה לעבודה, בתוך המשאית, כשחילקת עוגיות הדר, או לכל תהלוכה ומסיבה. אנו עוד זוכרות בזכרון מועט, את ה-4 ביולי, יום העצמאות של ארה"ב, שלאורך כל התהלוכה, על כתפיך, נשאת אחת, ועל ידיך את השניה.
מאיתנו לא החסרת דבר, וכל אשר רצינו קיבלנו, כשחיוך נסוך על פניך. גם כשעלינו לארץ והיינו בשלבי קליטה ראשונים, והחיים נראו קשים ומאיימים, ניסית להראות לנו את הטוב ביותר. לא עבר שבוע מאז נחתנו וכבר בילינו בלונה-פארק בגני התערוכה.
בכל יום שישי, שהיה בשבילך יום חופשי, איתנו טיילת ברחובות נתניה, ואנו היינו מקור לגאוותך. אך לצערנו לא הספקנו הרבה להכירך, ואביגיל שנולדה חודשיים לאחר האסון הנורא, לא זכתה כלל להכירך, אך מסיפורים של חברים, דודים ומכרים, שמענו על טוב לבך, על עזרתך לזולת ובמיוחד לבני משפחתך.
יודעות אנו שאיבדנו אבא בעל לב טוב, נוח למקום ונוח לבריות, שהותיר אחריו כתר שם טוב. בכל השמחות שחגגנו מאז, לצערנו לא השתתפת עמנו, אך נשמתך וזכרך תמיד יהיו עמנו.
תהא נפשך צרורה בצרור החיים.
אוהבות בנותיך רבקה, לאה ואביגיל.