קורות חיים
יהודה, בן שולמית ואהרן, נולד בתימן בט"ו בשבט תרצ"א, 1931, בהיותו כבן 3 עלה לארץ עם הוריו שהתישבו במחנה יהודה שליד פתח-תקוה. כבן 6 נכנס ל"חדר" ואחר כך למד בבית-הספר "נצח ישראל". במחצית שנת 1946 עבר לחיי עבודה במקצוע המסגרות.
היה חבר פעיל ב"הנוער העובד", הצטיין בספורט והיה מסור לגדנ"ע. בשאפו לחיי חלוציות, יצא עם חבריו לגרעין "עמל" להכשרה בקיבוץ גבע.
למרות גילו הצעיר התנדב לצבא, עוד לפני שהיה חייב גיוס. עבר קורס למפקדי כיתות בחי"ש והצטרף אחר כך לפלמ"ח. יחד עם בוגרי הקורס השתתף בפעולת "נחשון" בפריצת הדרך לירושלים.
מאז, השתתף ב-18 קרבות ומבצעים שונים - מהגליל ועד הנגב - ובכולם התבלט באומץ לבו. השתתף בקרב לכבוש מלכיה - בו נפצע. היה מקלען בפלוגתו. בעל כוח סבל, למרות שהמקלע היה כבד, אף פעם לא ביקש שיחליפו אותו, אף פעם לא אמר שכבד המשא - אדרבא, תמיד עזר לחבריו. כשהוטלה עליו משימה, ולו גם מסוכנת מאד, לא הכזיב ועשה עבודתו נאמנה.
בקרב לטרון היה מאחרוני הנסוגים, ובדרכו לבסיס עזר לפצועים וחזר עם שני מקלעים על גבו.
בקרב האחרון שלו, בחוליקאת שבנגב, ביום ראשון, ערב סוכות תש"ט, תקפו המצרים ללא הרף את המשלט שבו פעל יהודה. הוא וחבריו השיבו באש מדויקת, עד שהאויב שוב לא העז להוציא ראשו מן הטנק וירה באויר, כשנפצע יהודה מפגז תותח והושכב על אלונקה, לא התאונן על כאבו, בדומיה נשא סבלו. דבריו האחרונים היו: "אל תשאל לשלומי. אני מרגיש טוב. מסור שלום לכולם ושלא ידאגו לי". הוא נלקח לבית-החולים בתל-ליטוינסקי ומת שם ב-20 באוקטובר 1948.
בן 17 בנופלו.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בפתח-תקוה.