קורות חיים
משה (מוישה, ויני), בן אסתר ואליעזר, מניצולי השואה, נולד ביום י"ז בסיון תשי"א (21.6.1951) במושב אודים. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם חיים ויצמן בבית- יהושע, אחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון "נעורים" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בנתניה, במגמה של נגרות. משה היה תלמיד חרוץ ושקדן, נער שתקן וצנוע, שהייתה בו פשטות וענווה, והיה אהוב על מוריו ומסור לחבריו. הוא היה אופטימי ושמח בחלקו, טוב-לב ובעל מזג טוב. משום כך היה חברותי וקל להתיידד. הכל זוכרים אותו כחבר נאמן ומסור, אוהב לעזור לזולת ונוח לבריות. מטבעו היה ותרן וסלחן, רחק מריב וממדון ועשה ככל שיכול להשלים בין חבריו. ידידיו אהבוהו על שהיה בעל הומור ועליז, ישר-דרך וגלוי-לב, איש אמת ובעל מצפון. הוא היה אדיב, דייקן במעשיו, אהב להוציא דבר מושלם מתחת ידיו, וידע לעשות את מלאכתו באמונה. הוא היה בן נאמן להוריו, דאג להם תמיד וסייע רבות בעבודות המשק.
משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". אחרי-כן הדריך בבית-הספר לשריון, בענף התותחנות. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. כמפקד דאג לחייליו והיה מקובל ואהוב עליהם. בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב מכתבים הביתה, כדי להרגיע אותם ולמנוע מהם צער וחששות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית בסיני והוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בגזרה הדרומית בציר "מצווה", נפגע הטנק של משה פגיעה ישירה והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר ואחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין בנתניה. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל- ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה חייל למופת ומפקד טנק למופת, היה דוגמה לחייליו ואהוד על כל מיודעיו".
הוריו הקימו לזכרו לוח זיכרון במושב אודים.