תפריט נגישות

סמ"ר גד שניידר ז"ל

גד שניידר
בן 23 בנפלו
בן צפורה ומשה
נולד בנתניה
בי"ח בתשרי תשי"א, 29/9/1950
התגייס ב-10.11.1968
שרת בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 278
נפל בקרב
בי"ג בתשרי תשל"ד, 9/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: חושניה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: נתניה
בעל צל"ש מפקד החטיבה

קורות חיים

גדי, בן צפורה ומשה, תלמיד השנה השלישית בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, נולד ביום י"ח בתשרי תשי"א (29.9.1950) בנתניה ובה גדל. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר על שם "ביאליק", ואת לימודיו העל-יסודיים סיים בבית-הספר התיכון על-שם טשרניחובסקי. מגיל צעיר התבלט גדי כאחד ממנהיגי הכיתה, כחבר נאמן וכבעל חוש אחריות וצדק מפותחים. בעת לימודיו בבית-הספר התיכון נרשם לחוג לאלקטרוניקה, מילא את הבית במכשירים ובאבזרים שונים, והחל בונה מכשירי חשמל בכישרון רב. הוא מצא גם זמן לעסוק בענפי ספורט שונים, אך במיוחד בלטה אהבתו לים. בכל הזדמנות שניתנה לו היה קופץ לים כדי לשחות, או כדי לעסוק בדיג תת-מימי.

כשהיה גדי בבית ולא עסק בלמודים, נהג להאזין למוסיקה או לקרוא ספרים, בעיקר ספרי היסטוריה. פסגת חלומותיו של גדי לפני גיוסו לצה"ל הייתה לשרת בצנחנים. אכזבתו הייתה מרה כשלא התקבל, ודמעות עמדו בעיניו, כשספר למשפחתו על כך לאחר שהגיע הביתה לחופשתו הראשונה מבסיס המיון. אך גדי התגבר על כך במהרה. הוא נשלח לשרת בשריון, ובחיל זה הרגיש את עצמו כמו בבית. ברוב הומור וסיפוק כתב למשפחתו כשהגיע לבסיס האמונים, "כדי שאוכל להיכנס לתא הנהג של ה"סנטוריון" עם ה-88.1 מטר שלי, כנראה אצטרך להתחלק לחמישה חצאים". ובאותו מכתב כתב עוד: "כבר התחלנו ללמוד על הטנק. קיבלנו מחברת ועיפרון, ממש כמו בבית-ספר, וסוף סוף נפטרתי מהפ.נ. וקבלתי עוזי חדש (עם קת מתקפלת)". בטנקים יכלה נטיתו הטכנית של גדי לבוא לידי ביטוי מלא, והוא התעמק בהכרת הטנק הרבה מעבר למה שנדרש ממנו כמט"ק. לאחר שסיים קורס מקצועות וקורס מפקדי טנקים, הוצב לשרת באחת היחידות בגבול הצפון. בתקופת התקריות עם המחבלים בעמק בית-שאן, לקח חלק במספר התקלויות. יותר מאוחר השתתף בפעולות בשטח "הפתח-לנד" ואף זכה לצל"ש ממפקד החטיבה באחת מפעולות אלה. גדי ראה את שירותו הקרבי כדבר טבעי ביותר. הוא חש סיפוק רב בתפקיד שמילא, אך מעולם לא נהג להתפאר בעלילותיו. דבר קבלת הצל"ש נודע למשפחה במקרה, כשאמו נקתה את המגירה ומצאה בה את התעודה. כשנשאל מדוע לא ספר על כך, השיב בקיצור ובאדישות "קבלתי, אז מה?". בתום שלוש שנות שירות מבצעי בקו נרשם גדי ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת הנגב. הישר מן הקו, ללא חופשה כלשהיא, נכנס למסלול הלימודים. המעבר מהצבא ללימודים היה קשה, אך בעקשנותו הרבה ובכוח רצונו החזק, למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו, הצליח להתגבר ולעמוד בהצלחה בבחינות הקונקורס. הוא החל ללמוד בסמסטר השני, וכדי להשיג את הסמסטר שהפסיד, למד בסמסטר הקיץ, בלי לקחת לעצמו חופשה. לאחר שנה וחצי מאומצות ביותר סיים את שנת לימודיו השנייה בהצלחה. בתום הבחינות אמר: "עכשיו סוף סוף אני אעשה חיים". הוא לא תיאר לעצמו שכעבור עשרה ימים לא יהיה בין החיים.

ביום הכיפורים בצהרים גויס ויצא עם כוח השריון הראשון, שהגיע לבלימה בדרום רמת הגולן.

לרמה עלה גדי בטנק של המג"ד, אך לאחר שהמג"ד החליף טנק עקב תקלה, נשאר גדי ללא תפקיד. למרות היותו מפקד טנק הוא התנדב לעלות על טנק אחר כטען-קשר, לאחר שהטען-קשר נפצע.

ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) לפני הצהריים, בגל הראשון שתקף את חושנייה, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה וכל אנשי צוותו, מלבד הנהג, נהרגו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: בנכם גד ז"ל שירת ביחידת שריון ושימש דוגמה ומופת לחבריו ולפקודיו, ומילא את תפקידו במסירות". גדי, שלא זכה להקים משפחה, היה בן עשרים ושלוש בנופלו. יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: