קורות חיים
דוד, בן רחל ואבא ראובן, נולד בבומביי שבהודו בכ"ז באב תש"ח (01.09.1948). הוא עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. דוד, אחיהן של טובה ומרים, למד בבית הספר היסודי "סיני" שבנתניה. את לימודי התיכון עשה בקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי.
בסיום שירותו הצבאי פנה ללימודי גננות במדרשת "רופין", ובתום לימודיו החל לעבוד במכון "וינגייט".
דוד היה אדם שלו, נדיב, ענו וביישן. הוא אהב את הטבע והרבה לטייל ברחבי הארץ, הן בכוחות עצמו והן במסגרת טיולי החברה להגנת הטבע. "למרות שהיה אדם מאוד שקט, הייתה לו נוכחות", מעידים חבריו הרבים, שאהבוהו בשל נועם הליכותיו.
בבגרותו נהג דוד להיפגש במפגשים חברתיים-עיוניים מטעם ויצ"ו. מכריו הרבים שם מספרים כיצד נהנו להקשיב לדברי החוכמה שהיה משמיע במהלך ההרצאות, כיצד שלט בתחומי עניין רבים וכיצד תמיד הושיט יד לעזרת כל מי שביקש.
ביום שישי כ"ה באייר תשס"א (18.05.2001) לפני הצהריים פוצץ עצמו מחבל-מתאבד בכניסה לקניון 'השרון' בנתניה. חמישה אנשים, בהם דוד, נרצחו במקום.
דוד היה בן 53 במותו, רווק. הותיר שתי אחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה.
בני משפחה, חברים רבים ושכנים כתבו דברים לזכר דוד. מן הדברים: "אנו ממשיכים בדרכך… ממשיכים להיפגש וליהנות ביחד… ממשיכים לטייל בשבילי ארץ ישראל שכה אהבת – וכולנו זוכרים את אהבת האדם שבך ומתגעגעים לשלוותך ולדמותך…"
נפרדה מדוד אחייניתו צופית: "לא עוד תשיר בצחוק 'צוף צוף אהה...' ותתעניין איך בביה"ס/ בצבא/ באוניברסיטה. לא עוד אשלח לך 'שנה טובה'. קיבלתי אותך ככל-כך מובן מאליו, הדוד שתמיד שם, חלק בלתי נפרד מרקע הילדות והבגרות שלי גם יחד. והחלל שהותרת מוטי, אילו רק ידעת. ואולי אתה יודע... מוטי, אני חותמת בים של דמעות ובחיבוק של פרידה. הייה מאושר בגן העדן".