קורות חיים
אלירן בוסקילה, בנם של מרים וציון, נולד ביום ג' באלול תשמ"ב (1.9.1982) בחדרה, אח למשה, עידן וחן. למד בבית הספר היסודי הממלכתי הדתי "תחכמוני", מכיתה ו'-ח' (חטיבת ביניים) למד ב"בית שמואל". כן היה חבר בתנועת "בני עקיבא". תיכון למד בישיבת בית שמואל במגמת אלקטרוניקה וחשמל. המשיך את לימודיו בכיתה י"ג במכללה הטכנולוגית של חיל חימוש במגמת טכנאי אלקטרוניקה, עבר קורס טכנאי עורב והגיע לשמשון, שם עסק בטיפול במכללים של משגרי נ"ט, ובנוסף הוכשר לאחזק מכללי גברילי לניווט וכינון ירי בתומ"ת דוהר.
אלירן אהב מאוד מחשבים, כל בעיה קטנה שהיתה ידע לפתור אותה, הוא היה מסוגל לשבת שעות מול המחשב בשביל דבר ולו הקטן ביותר בכדי להוציא אותו מושלם. אלירן אהב מאוד את תחום האומנות, צייר ציורים נפלאים, גם לבבות, חייזרים ושדונים, חיבר שירים, אהב מאוד מוזיקה מזרחית ו-MTV, אהב מאוד בעלי חיים, סרטים וצילום.
הוא היה עליז מטבעו ובעל חוש הומור נפלא. עלם בריא בגופו ובנפשו, שופע חן ואוהב את הזולת. תמיד היה מוקף חברים שאהבוהו וביקשו את קרבתו. בעיניו נשקף טוב לבו והשקט הנפשי שלו דבק בכל מי שהיה בקרבתו.
אלירן גוייס לצה"ל ב-11 בספטמבר 2000, בדיוק כשפרצה האינתיפדה המחודשת, כשבתרמילו טלית ותפילין. הוא ציפה לגיוסו בכליון עיניים. בתום הטירונות שובץ ביחש"מ "שמשון", בסדנת האופטרוניקה כטכנאי מערכות טילים מתקדמת.
חבריו ללימודים ולצבא העריצו אותו ואהבו להיות בחברתו. בשובו מן הצבא לחופשות לא נהג להתלונן על הקשיים בחייו בצבא. הוא היה יוצא לראות את החבר'ה כדי "להחליף סיפורים על ההווי הצבאי". הוא ידע לראות דברים בתבונה ובבגרות.
ביום רביעי, כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002), נהרג בפיגוע רצחני בעת שנסע לבסיסו. אוטובוס אגד קו 830 שעשה דרכו מתל אביב לטבריה, בדרך אסף נוסעים בחדרה. בשעה 7:12, ליד צומת מגידו, נצמדה לאוטובוס מכונית טנדר מסוג רנו קנגו והתפוצצה, במכונית היה מטען של 100 ק"ג חומר נפץ. בפיגוע קשה זה נהרגו 17 אנשים מתוכם 13 חיילים, 9 מתוכם הם תושבי חדרה.
אלירן הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שבחדרה.
במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד יחידתו סרן רוני יצחקי: "אלירן הגיע ליחידה לפני כשנתיים זקוף וגאה, עם חיוך והומור מיוחד, מלא מרץ ורוח התנדבות יצאת דופן, נרתם מיד לסייע לחברים באחזקת מערכות הטילים המתקדמות. אלירן ביצע את תפקידו בהצלחה רבה ובאופן הראוי לחיקוי. במהלך שירותו ביחידה הטביע אלירן את חותמו בה והקרין מאישיותו המופלאה והייחודית על הסובבים אותו. זכורות לי השיחות האישיות עם אלירן בהן סיפר על רצונו להירתם לעזרה במחלקות אחרות בסדנא, והכל למען עמידתה של היחדיה בצורכי המערכת והיעדים".
במכתב תנחומים של הרמטכ"ל שאול מופז נכתב: "אלירן שירת כטכנאי מערכות טילים מתקדמות בסדנת אופטרוניקה שביחידת חימוש מרחבית "שמשון" אשר בפיקוד צפון. חייל חרוץ ופיקח אשר הפגין יכולת מקצועית גבוהה ורצון עז לתרום ולהצליח, אלירן היה אהוד ואהוב על כל הסובבים אותו, והחיוך היה נסוך על פניו תמיד".
דברים שאמר מפקדו הישיר יגאל: היית חבר בנפש, אחד כזה שאיתו היינו יוצאים למלחמה, בחור שסמכנו עליו בעיניים עצומות, תמיד אהבת לעזור לכולם, התנדבת ראשון לכל משימה - והכל פשוט היה "קטן עליך". אחד המשפטים האופיניים שלך - "עזוב אני אעשה את זה, גש אתה תעשה משהו אחר".
להנצחת זכרו של אלירן, הכניסו הוריו ספר תורה לבית-המדרש 'בית יוסף חיים' בגבעת אולגה. לזכרו של אלירן הוקם גן בסמוך לבית הוריו ברחוב האירוס, בחדרה.