רס"ל עמי כהן ז"ל

קורות חיים

עמי כהן נולד ביום י' בתמוז תשל"ה (19.6.1975), כאח תאום לאחותו תמי. עמי ותמי, כמו בסיפור האגדה המפורסם. סיפור האגדה על עמי ותמי מסתיים בסוף טוב, והטובים מנצחים. בחיים, הטובים הפסידו כי עמי כבר איננו איתנו.

עמי למד בבית הספר היסודי "שורשים" ובתיכון "אלדד" בנתניה. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי בגדוד רותם. הוא היה אחד מהחיילים המצטיינים בפלוגה בה שירת, מילא את תפקידו ללא כל דופי, ותמיד היה נכון לסייע לכל אחד מחבריו ולתרום לכל פעילות של הפלוגה.

עמי אהב בזמנו החופשי לעסוק בספורט אתגרי, ועיקר תחביביו היו רכיבה על סוסים, גלישה, אופנועי שטח וצניחה חופשית.

עמי נהרג בפעילות מבצעית במסגרת שירות מילואים בכפר מרח רבח הסמוך לבית לחם, ביום י"ד באדר ב' תשס"ג (18.3.2003). הוא התנדב לשירות המילואים כיוון שסרב לתת לחבריו לשאת בנטל לבדם. על אף שהחל לתכנן חיי משפחה משותפים עם חברתו - גלית, סרב לנצל את הפטור משירות המילואים שניתן לו עקב בעיה רפואית, ובחר להגיע לשרת בגדוד המילואים שלו על מנת שחבריו, בעלי המשפחות, יוכלו לצאת לחופשה, ולו קצרה, כדי לבלות עם בנות זוגם וילדיהם. כמו תמיד, ראה את טובתם של חבריו, של בני משפחתו, של מדינתו, לפני שראה את טובתו שלו. עמי האמין שזוהי גם טובתו.

עבור עמי כהן היתה רק דרך אחת לחיות את החיים. עמי אהב את הנאות החיים והירבה לבלות עם חבריו ולטייל בעולם, אך תמיד מצא את הזמן להעניק ולסייע לאחרים.

במשך שנים התנדב עמי במסגרות שונות, וביניהן העמותה למען העיוור, ארגון "עלם" המעניק סיוע לבני נוער במצוקה, והמשמר האזרחי בעיר מגוריו נתניה. עמי לא נהג לדבר על פעילות ההתנדבות שלו. הוא חסך במילים, אך לא במעשים. רק לאחר מותו, למשל, גילתה משפחתו כי עמי נהג לתרום חלק משכרו החודשי כמאבטח בשגרירות ארצות הברית בתל אביב, למטרות צדקה שונות. במהלך השבעה הגיעו לבית המשפחה עשרות אנשים זרים אשר התברר למשפחה כי עמי סייע להם בדרכים שונות. עמי ראה את הסיוע לזולת לא כחובה, לא כמעשה של רחמים או כציפייה לרווח אישי - אלא כזכות. כזכות גדולה שנפלה בחלקו לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

עמי היה רק בן 28 שנים במותו. עלם צעיר ויפה אשר כל חייו היו עוד פרושים לפניו. בחייו הקצרים הספיק לגלות את סוד קסם החיים, קסם אשר רבים מבינינו אינם מצליחים לפענח גם בגיל שיבה טובה. עמי הבין בגיל צעיר מה באמת חשוב בחיים והפך תובנה זו לדרך חייו, עד ליומו האחרון. הוא ידע להבדיל בין עיקר לטפל, ידע לסלוח ולוותר, ולא נתן לגאווה ולשנאה לעמוד בדרכו. עמי נתן לאהבה לשלוט בחייו ולהוביל אותו בכל מעשה אשר עשה בחייו. ידע להעניק, לשמוח, והרבה לחייך - כי ידע לאהוב. מי ייתן וקסם חייו אשר נקטע בצורה כה אכזרית ימשיך לשרור בחיי כולנו.

עמי הותיר הורים וחמישה אחים ואחיות: דוד, ענת, אילן, דנה ותאומתו תמי.