קורות חיים
בן אטל ושלמה רוני. נולד בליל הושענה רבה, כ"א בתשרי תשמ"ו (6.10.1985) באלון מורה שבשומרון. אח לתהלה, אור, בתיה, יצחק, שילת ואברהם. את שנות חייו הראשונות עשה ביישוב אלון מורה. בילדותו, כסימן לשינה טובה, נהג לישון עם פטיש ומברג מתחת לכרית. בהמשך, גילה חוש טכני מפותח.
כשהיה ישראל בן שלוש עברה המשפחה להתגורר בנתניה. הוא למד בכיתות א' ו-ב' בתלמוד תורה בעיר, ואת כיתות ג'-ו' השלים באלון מורה, בבית הספר הממלכתי-דתי "נחלת צבי". בהגיעו לכיתה ז' עבר ללמוד בישיבת "בני עקיבא" שבנתניה שם התגורר בפנימייה. את בר המצווה חגג ביום הושענה רבה, מוקף חברים ומשפחה, ו"זכה" לקרוא ארבעה פסוקים שהתאימו ל"כישרון המוזיקלי" שלו.
לישראל היו חברים רבים שאהבו להתארח בביתו הן לצורך "נשנוש" והן לצורך לימודים. לימים, כשמדריך הפנימייה רצה לספר על ישראל, אמר: "במה זכיתי שנפל בחלקי להיות המדריך של ישראל, חבר טוב העוזר בכול".
ישראל שקד על לימודיו והתכונן לבחינות הבגרות. במקביל, עסק בשיפוץ הבית והרבה בנסיעות על אופניו. בתקופה זו התוודע לתנועת הילדים "עוז", ולאחר שבת אחת של השתלמות הפך למדריך בתנועה. החניכים אהבו אותו מאוד והודות למשוב החיובי שקיבל מהם פנה, עם הפסקת פעילות התנועה, לתנועת הנוער "בני עקיבא". ישראל הדריך בסניף "חפציבה" שם התחנכו עולים מאתיופיה, ובמקום זה הכיר את בת-אל חברתו.
בהתקרב מועד הגיוס התלבט ישראל בהמשך דרכו. לבסוף החליט כי ברצונו "להתחזק" ובחר ללמוד במכינה הקדם-צבאית "מעלה אפרים". במסגרת זו ערך את מאמר ההכנה לבוגרי "שמיניות" - "מכינה ישיבה ומה שביניהם", ובו הכוונה לבחירה נכונה בין הליכה למכינה קדם-צבאית לבין ישיבה. במבוא שערך קרא ישראל לחשבון נפש רגיש וכך כתב:
"אז ככה, חשבון נפש אומר להקדיש לעצמי כמה דקות ביום, פשוט לשבת עם עצמי או רק לחשוב עם עצמי. אז אתה שואל על מה? את זה כל אחד עונה לעצמו, כי רק אתה מכיר את עצמך בצורה מספיק טובה כדי לדעת, מה עבר עליך היום?
עצתי היא שאדם יחשוב מה עבר עליו באותו יום, ואחר כך יחשוב איך יכול היה לעבור את אותו יום בצורה טובה, מועילה או שמחה יותר. ועל ידי כך ישנה בהתאם את היום שלמחרת וכך היום מנוצל בצורה טובה יותר. כמובן שכמו בכל נושא קשה להתמיד בין אם מדובר: בכושר, לימוד או בתרגול של הקשבה עצמית. ולכן גם אם לא ניתן לעשות כל יום חשבון נפש, פעם בשבוע זה גם מספק. חשבון הנפש הנו לכל גיל כאשר יש לאדם מספיק שכל כדי לבדוק את מעשיו, דבר זה נכון לכל אדם בעולמנו. ובפרט לאדם יהודי שיש בו נשמה שמקבלת בכל לילה את חשבונה בין אם האדם רוצה בזה ובין אם לא".
בתום שנת לימודים במעלה אפרים התקבל ישראל ל"גיבוש חובלים". את הבחינות הפיזיות עבר, אולם במבדקים הלימודיים נכשל. בראשית שנת תשס"ה עבר ללמוד בישיבת ההסדר שבקרני שומרון, אולם משהרגיש שאינו יכול לשבת ללמוד, ביקש להתגייס. גיוסו נקבע סמוך לפורים תשס"ה, ועד לגיוס עבד ועזר בבית.
בסוף חודש מרץ 2005 התגייס ישראל לצה"ל והוצב בחיל ההנדסה. הוא עבר מסלול טירונות של הנדסה קרבית והתייחס בקלות לקשיים - גם לעובדה שבעיה רפואית בברך עיכבה אותו. חבריו יודעים לספר כי היה אהוב על כולם ונהג לעודד ולתמוך.
ביום א' באייר תשס"ה (10.5.2005) נפל ישראל מאיר בעת שירותו. הוא אמור היה להגיע להשבעת טירונות באנדרטת חללי הנדסה קרבית בצומת חולדה, אך למקום היעד לא הגיע. ישראל היה בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים ושישה אחים ואחיות.
וכך כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה יעלון, במכתב תנחומים ששלח למשפחה: "ישראל החל הכשרתו כפלס בבית הספר להנדסה קרבית. ... ישראל היה חדור רצון עז לשרת ולתרום בחיל ההנדסה בפרט ובצבא הגנה לישראל בכלל. מפקדיו מספרים כי הוא השרה אווירה טובה על כל הסובבים אותו. ישראל היה אדם נעים הליכות וחברותי אשר שפע הגיגים ומשפטי חוכמה לרומם בהם את רוח חבריו. דואב הלב על מותו של ישראל בטרם עת. זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. אתכם בכאבכם".