סמ"ר רומן ויינשטיין ז"ל

קורות חיים

רומן, בן ילנה וארקדי. נולד ביום ט' באדר תשמ"ב (4.3.1982) בסנט פטרסבורג בברית-המועצות להוריו המהנדסים. רומן היה הילד השלישי במשפחה אחרי שתי בנות. הוא גדל והתפתח בקצב מהיר ובלט בתבונתו ובנטיותיו הריאליות. בגיל צעיר כבר ידע רומן לקרוא וגילה עניין רב בכל הקשור בטכנולוגיה. הוא החל את לימודיו בעיר הולדתו סנט פטרסבורג ובהגיעו לכיתה ה' עבר לגימנסיה ששמה דגש על לימודי המתמטיקה.

בראשית חודש יוני 1994, כשהיה בן 12, עלה רומן לארץ עם משפחתו, שקבעה את מקום מגוריה בנתניה. רומן נקלט בבית-הספר היסודי "יהודה הנשיא" וגם כאן בלט כתלמיד מוכשר וכבעל תחומי התעניינות מגוונים. הוא למד עברית בזמן קצר והתערה במהירות בחברה הישראלית.

את כיתות ט'-י"ב עשה רומן בבית-הספר התיכון "אורט לייבוביץ" בנתניה. הצטיינותו בתחום מדעי המחשב הובילה אותו באופן טבעי לשתי שנות לימוד נוספות: כיתה י"ג למד ב"מכללת אורט להנדסה על שם הרמלין" בנתניה וכיתה י"ד ב"מכללת אורט סינגלובסקי לטכנולוגיה מתקדמת ולמדעים" בתל אביב. בסיומה של שנה זו, קיבל תעודת הנדסאי.

רומן היה בעל אינטליגנציה יוצאת דופן, העריץ יופי ואסתטיקה ואהב את החיים. הוא הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה והתבונן בעולם מנקודת מבט ייחודית ושונה. רומן מעולם לא התייחס לדברים שהיו לו כאל מובן מאליו וכל הפרטים שהרכיבו את חייו - חומריים ורוחניים כאחד - זכו להערכתו והיו עבורו בעלי משמעות: הוא אהב את החדר שלו ואת התמונות שעל הקיר, העריך מוסיקה טובה ובעצמו ניגן בגיטרה, נהנה ממשחקי מחשב ומפעילות ספורטיבית וגם השכיל להכיר בערכה של מכונית ישנה.

אחת מתכונותיו המובהקות של רומן, שעיצבו את אישיותו המיוחדת, היתה אהבת האדם. האנרגיה החיובית שניחן בה הקרינה גם על סביבתו וזימנה לו חברים רבים. רומן היה קשור מאוד לביתו, אהב את הוריו ואת אחיותיו וידע לבטא את רגשותיו במתנות, במלים ובחיבוק. בהיותו אדם רגוע שלט תמיד בתגובותיו ולא אמר מלה רעה על איש. תבונתו הבלתי רגילה איפשרה לו להעריך באופן אובייקטיבי את המתרחש ולהגיב באורך רוח.

בחודש יולי 2000 התגייס רומן לצה"ל והוצב בחיל-האוויר. הוא שירת בבסיס "חצרים" שבדרום וכמומחה בתחומו שימש בתפקיד מנהל רשתות מחשבים. גם בצבא ניכרו בו רמתו הגבוהה, יכולותיו החברתיות ומידותיו הטובות והיטיבו לבטא זאת חבריו ליחידה, שאמרו: "רומן, אם צריך לתאר אותך בשתי מלים, הבחירה היא 'בן אדם'". מפקדיו של רומן ידעו אף הם להעריך את סגולותיו ורומן נבחר כחייל מצטיין בתעודת הוקרה מיוחדת שהעניק לו מפקד הבסיס.

בחודש אפריל 2005, כשסיים את שירות החובה, נשאר רומן בבסיס לשנתיים של שירות קבע. בתעודת ההוקרה, החתומה בידי ראש אכ"א האלוף אלעזר שטרן, נכתב כי רומן הביא בחייו תועלת עצומה. במלים אלו טמונה היתה כל משמעות חייו.

רומן, שהיה מלא שמחת חיים, טוב לב וחוכמה, חלם על אופנוע מסוג "הרלי דיווידסון" שעליו יוכל לנסוע בכל רחבי העולם. עבורו, סימל האופנוע את הערך העליון והנשגב ששאף אליו והאמין בו: "הדבר החשוב ביותר הוא החופש, אדם צריך לקבל אפשרות לעשות את מה שהוא רוצה". מלים אלו נאמרו על-ידו יום לפני שהתרחש האסון שקטף אותו לנצח ולא התיר לו לממש את חלומו.

סמל-ראשון רומן ויינשטיין נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב בתמוז תשס"ה (18.7.2005) והוא בן 23. הוא נפטר באופן פתאומי ובמהירות, במהלך חופשה באילת. למחרת נופלו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות - אינה ודיאנה.

מותו היה אסון כבד ואבידה גדולה למשפחתו, לחברים ולחבריו ביחידה. כולם אהבו אותו. רומן היה אדם מיוחד שתמיד חייך, עזר לזולת, אדם שהקרין אך ורק אנרגיה חיובית, בעל קו מחשבה מיוחד, אהב את כל אשר היה סביבו - בני אדם וחיות כאחד, אהב לצחוק ולשמוח, העריך אנשים בעלי חוש הומור, אהב את כל נפלאות העולם והחופש - העולם הפסיד, כי רומן איננו עוד.

מפקדו של רומן ספד לו: "רומן, עומדים אנו בפניך, המומים וכואבים, ומתקשים לעכל את מותך הפתאומי והטרגי. אתה, שסימנת את החיות בהתגלמותה, ניחנת בכישורים יוצאי דופן, הצטיינת בכל תחום שבו עסקת, היית מודל ומופת לחבריך, ביצעת משימותיך במקצועיות ובשקט שכה איפיינו אותך. הצטיינותך אף זכתה להוקרה על ידי מפקד הבסיס, שבחר בך כמצטיין בסיסי בשנה האחרונה. לנו כמפקדיך היו תוכניות ארוכות טווח הקושרות אותך איתנו לשירות בחיל-האוויר. כשנבחרת להשתתף במשימה לאומית וחשובה, שמחת להימנות עם קבוצה איכותית זו. מותך הותיר אותנו - מפקדיך ועמיתיך - עם חלל גדול שילווה אותנו תקופה ארוכה... דמותו של רומן תהיה שמורה בליבנו לעד כנגד מסור, מצטיין, ואדם יקר. רומן, חיילי הטייסת ומפקדיה מצדיעים לך".

חבריו של רומן לשירות כתבו לזיכרו: "היית מעל לכל, האדם הכי אנושי שאי-פעם הכרנו. כל-כך תמים, כל-כך ביישן, כל-כך נותן וכל-כך מלא שמחת חיים. תמיד ידעת להקשיב והעדפת זאת על פני לדבר, כי מה שבעצם עניין אותך מעל לכל, זה האנשים שמסביבך. למענם היית מוכן לעשות הכל - רק בשביל לעזור, רק בשביל לתרום, רק בשביל לקבל בחזרה את החיוך שתמיד נתת. היית מעיין ידע אמיתי - חכם, משכיל, ואין אדם שלא יכול היה ללמוד ממך, לקחת דוגמה מהרעיונות שלך, מצורת המחשבה הייחודית, מצורת ההתנסחות, כל דבר שבעצם קשור אליך... אתה היית השראה לכל האנשים בגף בכלל, ובמחלקה בפרט. כולם ראו בך אדם מצוין שתמיד אפשר לסמוך עליו, לדבר איתו, על אף הביישנות שלך, שרק גרמה לך להיראות יותר שליו וסוריאליסטי, בדיוק כמו המוות שלך - מוות בים השקט ללא גלים... אין מספיק במלים בכדי לתאר אותך, את המהות שלך, את מה שהיית. השקט, החיוך הנצחי שהיה תמיד על פניך יהיו איתנו תמיד וילוו אותנו, את כולנו. אוהבים אותך ומצדיעים לך".

משפחתו של רומן כתבה: "רומן, גאוותנו ומשוש חיינו, הותיר את חותמו בעולם בכך שהספיק להעניק לאנשים מאהבתו ומחוכמתו. בשבילנו הוא נמצא במקום כלשהו, הוא תמיד איתנו, בננו ואחינו האהוב".