קורות חיים
דביר נולדה בנתניה ביום שבת ה-7 למרץ 1998, 2.3 ק"ג עדינה ושלווה, ולמרות היותה קטנה פיזית, הדביקה את הפער בזריזות. בגיל תשעה חודשים, קמה ללכת ולרוץ ולהביעה את עצמה בשפת האם אנגלית ובהמשך בעברית.
חלק חשוב מאד בחייה של דביר מלא הספורט, בגיל 5 דביר גילתה את התעמלות המכשירים והתחילה להראות לכולם כמה פשוט להפוך הוראות - (אגב לא כל כך פשוטות) לתנועה, דביר הייתה גמישה וחזקה והתברכה באינטליגנציה תנועתית מדהימה - שהביאה אותה להשתלב במסגרת התובענית של אימון מקצועי.
דביר עפה גבוה במקבילים, נראתה כמו בלרינה בקורה, קרעה את המשטח בקרקע והביאה אותה בהפוכה בקפיצות לסוס. בעבודה מאומצת יום יומית, במסגרת אגודת הספורט הפועל ת"א, דביר התחזקה ושאפה להצלחה, וההצלחה אכן הגיעה, בגיל צעיר דביר הייתה אלופת ישראל, בהתעמלות מכשירים, זה ריגש ועשה אותה מאושרת וגאה.
דביר צפתה במתעמלות הבוגרות באולם (סיניור) ומאוד רצתה להגיעה להשגים כמוהם, היא המשיכה לעבוד קשה, להתאמן, להתחזק ולהשיג אלמנטים בהתעמלות במשך עשר שנים. לעיתים זוכה, לפעמים נכשלת ונפצעת ומחלימה, אך תמיד נלחמת, כך חוזר חלילה יום יום, לא קל לוותר על הכל למען תקווה להצלחה שהיא בגדר הלא נודע, אבל דביר עמדה בזה בגבורה האמינה והתמידה במשך זמן רב.
דביר הצליחה לשלב חיי ספורט, משפחה, חברה, בית ספר, עם נסיעות יום יום לאימון ברכבת, השקעה של שעות רבות, תמיד דורשת רק דבר אחד מעצמה, שלמות.
דביר הפכה בגיל שלוש לאחות גדולה, לקחה את תפקידה באחריות ורצינות -היא וסער אחיה, היו החברים הכי טובים - משחקים, צוחקים, מתווכחים, ודואגים אחד לשני, צוות לעניין, כך היה גם כשנולד האח הצעיר, איתן מייזל, והיא כבר נערה בת 15, התאהבו והתחברו - אין סוף חיבוקים והמון צחקוקים, חום מלא באהבה.
משפחת מייזל -סבים מצד אמא , הייתה הקשר החשוב בחייה, מינקות נרקם קשר מיוחד בין דביר לבין סבתה "גרני ססילי", אהבה, למידה, משחק, עזרה ותמיכה אין סופית.
בתיכון דביר פרשה מהתעמלות מכשירים, אך לא עזבה את הספורט שתמיד היה לה כקו מנחה, ועברה להתאמן באתלטיקה קלה וקפיצה במוט.
במקביל התקבלה ללימודים במגמת אלקטרוניקה באורט יד ליבוביץ, במסלול השוחרים של חייל האוויר. הצליחה להשלים פערי למידה, אותם צברה במהלך השנים של אימון מקצועי, וכהרגלה השקיעה, עבדה קשה ובסוף אף זכתה להצטיינות בלימודיה באותה שנה.
דביר התגייסה ב-17.01.17 לאחר סיום קורס קד"צ באלקטוניקה, והתמקמה בבסיס רמת דויד ביחידת ברק, כטכנאית אוויוניקה במטוסי ה- 16-F.
דביר, החברה הטובה והמשענת הרגשית של הסביבה הקרובה שלה, כך הייתה תמיד, קשובה ומכילה, מהילדים והחברים הכי טובים שאדם יכול לבקש, - לא היה מקום בעולם כולו שביקרה בו שלא הרגיש את האנרגיה של דביר והיכולת שלה תמיד לחוש את האווירה ולהתאים את עצמה לכול מצב, דביר השאירה אור עמום שאנחנו עדיין לא יודעים איך להטעין... דביר, 'פאפי', 'דבים', 'סוויטי' ו'D' - היו הכינויים שלה, ונתגעגע ונמשיך לאהוב לנצח
נהוג לומר: "רק הטובים מתים צעירים" אז דביר הייתה ממש מדהימה! בקושי הספיקה להגיע לקו הזינוק ונחטפה מאתנו, החמצנו את ההזדמנות לצפות בבחירותיה בנתיבי חייה, ובעתיד המבריק, ללא ספק, שהיה מתפתח עם הזמן. יהי זכרך ברוך