סגן יוסי קליגר ז''ל

יוסי קליגר
בן 24 בנפלו
בן מרים ופנחס
נולד בחדרה
בכ"ח בתשרי תש"י, 21/10/1949
התגורר בנתניה
התגייס ב-22.10.1967
שרת בחיל השריון, חיל הנדסה
יחידה: גדוד אסף
נפל בקרב
בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סואץ-קהיר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: נתניה
הותיר: הורים ואחות - רינה

קורות חיים

יוסף (יוסי), בן מרים ופנחס, נולד ביום כ"ח בתשרי תש"י (21.10.1949) בשעה 16:30 במעברת חדרה, חודשיים אחרי שהוריו עלו ארצה ממחנות העקורים באירופה. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר "אור לטף" בגבעת אולגה . אז עברה משפחתו להתגורר בנתניה שם סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "טשרניחובסקי". בבית הספר התיכון התבלטו תכונותיו להתעמק בנושאים שעניינו אותו הן בתחום הריאלי והן בתחום ההומני. ציוני ה"טוב מאוד" בפיזיקה בצד התלמוד אפיינו את התעניינותו כיצד קורים דברים לצד כושר ניתוח, פלפול וניסוח מפותחים. בשיעורים משעממים פיסל בעזרת סיכה מיניאטורות מגיר. את תקופת החופשה עד לגיוס ניצל כדי לעבוד במוסך רכב כדי לרכוש מיומנות נוספת ולהתחזק פיזית.

יוסי גויס בסוף אוקטובר 1967 ולאחר מסלול של קורס טייס ושייטת הוצב לחיל-ההנדסה. לאחר הטירונות השתתף בקורסים שונים עד לקצונה (מכי"ם, מש"קי פלסים וקציני חה"ן). כושר גופני גבוה בתוספת לשנינותו הדביקו לו בסיום אחד הקורסים את הכינוי "הרץ הערום". כקצין הוצב ביחידת שדה בתפקיד מפקד צוות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי). במסגרת זו, בתקופת מלחמת ההתשה, השתתף בבניית קו בר-לב על גדות תעלת סואץ. בתקופה קשה זו הן בחזית והן בעורף, ידע לתת דוגמא אישית לחייליו ולהרגיע את הוריו בספרו על תנאי האקלים הבריא בו הוא נמצא. עם סיום בניית הביצורים הועבר יוסי למקום אחר בסיני. גם כאן נהג על פי הכללים של השקפת עולמו כמפקד: ביצוע המשימות יחד עם דאגה לרווחתם של פקודיו הוא ידע לסחוף את חייליו, בתום יום עבודה בחום הלוהט של סיני, לעבודות בתחום המחנה, כדי ליצור תנאי מחיה נעימים יותר. כושרו לשכנע את בני שיחו הביאו לכך שחייליו תמיד נשמעו לו וחיילים בעייתיים מהגדוד נשלחו אליו ל"שיקום". עם שחרורו מהצבא עבד כטרקטוריסט ותכנן לימודים באוניברסיטה. במילואים הוצב כמפקד בגדוד הנדסה קרבית ובמסגרת זו עסק, עם חייליו, גם בפינוי שדות מוקשים. במקרים כאלה ידע לדאוג לפריקת המתח של חייליו ע"י ארגון טיולים ובקורים בחוף הים בתום ימי העבודה. בסתיו 1973 עמד להתחיל את לימודיו במדעי המחשב באוניברסיטת בן- גוריון.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התייצב יוסי ביחידתו והשתתף עמה בקרבות בסיני. מכתביו שהגיעו באופן סדיר למשפחתו הצליחו להרגיעם לחלוטין. הוא דרש מפקודיו לכתוב הביתה ולהרגיע את משפחותיהם ואפילו הכתיב להם את נוסח המכתבים אותם כתב למשפחתו. כאשר חלה, לא הסכים להתפנות ולהפקיר את חייליו ולא היה מוכן לישון על מזרון שאחד מחייליו השיג עבורו כיון שחייליו לא ישנו על מזרונים. כמפקד בשעת הפגזות, היה קר מזג ולא איבד את עשתונותיו גם ברגעים הקשים ביותר. ידע לקרוא נכון את תמונת המצב ולנצל את תנאי השטח כדי לשמור על חיי חייליו. לפני יציאה לפעולה ידע להסביר את מטרות הפעולה ואופן ביצועה בצורה בהירה וברורה שנותנת בטחון לאנשים. חייליו ראו בו מפקד-חבר. מפקד שאינו שומר על מרחק מפקודיו אלא מקרין קרבה וחום ויוצר אוירה משפחתית במחלקה.

ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) בשעה 16:30 השתתף עם קומץ מחייליו בקרב רדיפה אחרי חיילי קומנדו מצריים באשור הרכסים, צפונית לק"מ ה-101 בכביש סואץ-קהיר. לפני כן, משהבחין באויב המתקרב, פינה את מרבית חייליו למקום אסטרטגי טוב יותר. במהלך הקרב נפגע מצרור ונהרג. יוסי נפל בדיוק ביום ובשעת הולדתו ה- 24. שלושה ימים לפני כן חגגו לו חייליו את יום הולדתו ע"פ הלוח הלועזי.

יוסי היה גבוה ונאה, כזה שגורם לאנשים לסובב את ראשם אחריו, איש שיחה מרתק, אחראי ומסור למשפחתו וחבריו. הוא הובא למנוחת עולמים בנתניה. השאיר אחריו סבתא הורים ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם הוכיח את עצמו כמפקד מעולה , אשר חייליו הלכו אחריו באש. יוסי היה קצין מצוין, שקט ואמיץ. חייליו חבים לו את חייהם".

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה.