תפריט נגישות

סרן משה קרנר ז"ל

משה קרנר
בן 26 בנפלו
בן יהודית ושמעון
נולד בנתניה
בב' בכסלו תש"ח, 15/11/1947
התגייס ב-15.2.1966
שרת בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 278
נפל בקרב
בי"ג בתשרי תשל"ד, 9/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: חושניה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: נתניה
הותיר: אם ושלוש אחיות

קורות חיים

משה, בן יהודית ושמעון ז"ל, נולד ביום ב' בכסלו תש"ח (15.11.1947) בנתניה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "איתמר" והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון "טשרניחובסקי" במגמה הריאלית-ביולוגית. אהבתו לטבע ייחדה אותו עוד משחר ימיו ואת מרבית עתותיו בתקופת בית-הספר בילה במעבדות לביולוגיה או בשדות, בחיפוש אחר צמחים ובעלי חיים. בביתו שבנתניה עזר לאביו בטיפול ובטיפוח הגן הגדול, שהקיף את ביתם ויחד היו חברים בחוג חובבי הקקטוסים בישראל. נער חרוץ היה ובכל חופשה מלימודים היה יוצא לעבודה בבניין כדי לא להיות תלוי באיש מבחינה כלכלית. מטבעו היה איש חברה וחבר נאמן, אהב מסיבות ויופיו משך אליו נערות רבות. בין חבריו נודע בטיולים הרבים שערך ודאג תמיד לצרפם אליו למען יספגו גם הם מעט מאהבתו לארץ. הוא אהב גיאוגרפיה והרבה לקרוא באנציקלופדיות על צפונות העולם. בתקופה שמדינת ישראל פיתחה יחסים עם ארצות אפריקה הרבה לקרוא עליהן ואף החל לקשור קשרים עם סטודנטים אפריקנים, שעשו בנתניה לרגל לימודיהם והרבה לארחם בביתו. כפי שהתעניין במפה הגיאוגרפית של המדינה כן הרבה להתעניין במפה הפוליטית שלה. היה איש המערך ואחר-כך הצטרף לתנועת רפ"י, מתוך הערצה גדולה לדוד בן-גוריון ולרעיונותיו. היה מפעילי הסניף בנתניה עד לגיוסו. משה היה בחור רגיש ואהב מוסיקה, במיוחד אהב שירי נשמה. כמו כן אהב שירה ובביתו נשאר אוסף נכבד של ספרי שירה שאסף במשך השנים. היה בחור נמרץ, חייכני וטוב לב. משה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הועבר לבית-הספר לשריון ובו השתלם בתותחנות טנקים. לאחר שהוסמך כמש"ק טנקים הוצב לחטיבה שבע המהוללת. תקופה קצרה שירת ברמה וקיבל ציון מיוחד ממפקד החטיבה על פגיעות ישירות בטנקי האויב. לאחר תקופת שירות כמש"ק טנקים חזר שנית לבית-הספר לשריון והפעם כדי להשתתף בקורס לקציני שריון. תקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים חלה סמוך לסיום קורס הקצינים. הוא וחבריו הוצבו לחטיבה שבע ומשה צורף כתותחן בטנק של מפקד החטיבה. במלחמת ששת הימים לחם בצפון סיני, ובמהלך הלחימה הצטיין בדיוק קליעותיו והיה עם הטנקים הראשונים שהגיעו לתעלת סואץ. בתום הקרבות חזר לבית-הספר לשריון וסיים את קורס הקצינים בין טובי החניכים. עם אחיו לנשק עוטר משה ב"אות מלחמת ששת הימים". משה מילא בחטיבה תפקידים של מ"מ טנקים, סמ"פ טנקים ומ"פ טנקים, לאחר שסיים קורס מ"פים כלל-חיילי בהיותו בשירות סדיר. חוות הדעת של מפקדיו על הצורה שמילא את תפקידיו ציינוהו כ"מסור ואחראי ביותר, בעל תושייה במצבים קשים ותפיסה טקטית מעולה. משמש דוגמא אישית, החלטי ועצמאי. יעיל מאוד במצבים קשים. קצין טוב מאוד, בעל כישרון ויכולת אישית טובה מאוד, מייחס חשיבות ומקפיד על השגרה כעל מבצעים. רציני לכל הבעיות ומבטיח רבות". המח"ט העריכו כ"קצין בעל ידע מקצועי ברמה גבוהה, מנהיגות טבעית, אמיץ לב וקר רוח בקרב... אחד הקצינים הטובים שאני מכיר". משה השתתף במבצע כראמה והתנדב להיות מפקד הטנק הראשון שיעבור את גשר דמיה כדי למשוך את אש האויב ולגלות את מקומו. לאחר מבצע כראמה שירת בבקעת הירדן, ושם נקשרה נפשו לנוף ולטבע. כל מכתב להוריו היה שיר הלל ליופיה של הסביבה. בגלל אהבתו להיסטוריה ולתנ"ך הרחיב את סיוריו לאתרי אבותינו ביהודה ובשומרון. במיוחד התרגש בערב חנוכה, כאשר חייליו הדליקו משואות על פסגת הר הסרטבה. השתתף במבצע סמוע ולאחריו המשיך לשרת ברמת הגולן. ברמת הגולן ראה את ביתו השני. הוא חקר כל פינה ברמה בחפשו אחר שרידי אתרים יהודיים. חלומו היה להשתתף בחפירות בגמלא. לימים כתב עליו חברו הטוב יוחי: "משה קשר עצמו בברית-דמים עם רמת הגולן". בפברואר 1969 השתחרר משה מהשירות הסדיר בדרגת סגן, לאחר התלבטויות מרובות לגבי המשך שירותו בצבא הקבע. לאחר השחרור למד ב"בית-יציב" בבאר-שבע בקורס הכנה לבחינות כניסה לטכניון. הוא נרשם לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב ובשנת 1970 החל ללמוד בפקולטה לתעשייה ולניהול. פטירתו הפתאומית של אביו הטילה עליו את הדאגה לאמו ולשלוש אחיותיו, תפקיד שמילא מתוך דאגה ואהבה. למרות מעמסת הלימודים הרבים בפקולטה להנדסה הצליח לשלב בהם עבודה במקביל ללימודיו, כדי שלא ליפול למעמסה על אמו. במשך שנות הלימודים נקרא לשירות מילואים ביחידת שריון.

במלחמת יום הכיפורים עמד לסיים את שנת לימודיו הרביעית והאחרונה בפקולטה להנדסה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה בין הראשונים שנזעקו לרמת הגולן כדי ללחום בצבא הסורי. משה מילא תפקיד של מ"פ טנקים ועשה זאת ללא ליאות ובמסירות אין קץ, תמיד בטנק המוביל הראשון. בתחקיר שנערך אחרי המלחמה ציין מפקדו כי משה "שימש מופת ודוגמא לפקודיו בנאמנות ובמסירות". לאחר שלושה ימים ושלושה לילות של קרבות עקובים מדם, ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפל משה בקרב ברמת הגולן. הוא הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנתניה. השאיר אחריו אם ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

בניית אתרים: