תפריט נגישות

סמ"ר אברהם פולק ז"ל

אברהם פולק
בן 26 בנפלו
בן פרידה ודב-ברנט
נולד ברומניה
בל' בניסן תש"ז, 20/4/1947
התגייס ב-אוגוסט 1965
שרת בחיל השריון
יחידה: גד"ב 439
נפל בקרב
בי"ג בתשרי תשל"ד, 9/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: כפר נפח
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: נתניה

קורות חיים

אברהם, בן פרידה ודב-ברנט, נולד ביום ל' בניסן תש"ז (20.4.1947) בעיר סיגט שברומניה. ועלה ארצה עם הוריו ואחותו ריטה, בשנת תשי"ח. בן י"א שנים היה אברהם כשהגיע ארצה מרומניה. ללא קושי מיוחד התערה בחברת הילדים בנתניה, ונתגלה כילד תוסס וחביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "שחל" בנתניה, והמשיך בלימודיו העל-יסודיים בבית-הספר התיכון "בר אילן" בנתניה. בקיץ 1965 עמד אברהם בהצלחה בבחינות הבגרות. תלמיד חרוץ היה ובבית-הספר התיכון היה חביב על מורים ועל תלמידים כאחד. בהיותו תלמיד בכיתה י' החל לשחק בכדורגל בקבוצת הנערים של "הפועל" נתניה. היותו תלמיד בית-ספר תיכון-דתי לא מנע בעדו מלהבחין בין עת מצווה לעת שעשועים. "אברהם אהב לבלות, לרקוד ולהתבדר. הוא היה הדמות הבולטת בחברה והצטיין ביחסו הלבבי והידידותי. בשעות הפנאי טייל ברחבי הארץ והתוודע אל צמחייתה ואל בעלי החיים שבה. אהבה מיוחדת רחש לים. מדי בוקר היה קם בשעה חמש ויורד לים כדי להתרענן", סיפרה רעייתו. הנוף והטבע קסמו לו, ולא פחות מהם ִ הנוף האנושי. תמיד היה בן מסור להוריו, עלם גבה קומה ויפה תואר, שכל מי שהכירו אהב אותו. אברהם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ושירת כתותחן טנק. חייל טוב היה אברהם, ונודע בין רעיו כחבר נאמן. "בעת צרה כולם באו אל אברהם. לבו היה פתוח לקלוט את נפתולי הנפש של הזולת", סיפר אחד מחבריו. בקרבות יוני 1967 השתתף כקשר ביחידה לוחמת והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בפברואר 1968, כשהשתחרר אברהם מצה"ל, נשא לאישה את חברת נעוריו, אהובה, ובנה עמה את ביתו בנתניה. הוא למד בחוגים לקרימינולוגיה ולחינוך מיוחד באוניברסיטת בר-אילן ועבד בחנות האריגים של המשפחה. "לא במקרה בחר אברהם במקצועות האלה", הסבירה אהובה. "היה בו רצון עז וכן להבין את מצוקות הנפש של כל אדם ולסייע בכל דרך אפשרית. רגיש היה ונכון לתרום מלוא מרצו ונבונותו לעזרת אדם בצרה". בתקופה שלמד, עסק גם בהוראה בבתי-ספר באליכין ובנתניה. כשסיים את הלימודים והיה בעל תואר "בוגר", התקבל לעבודה במוסד לילדים קשי חינוך "נוה צאלים". "אברהם שבה את לב הילדים", סיפרו חבריו לעבודה, "הוא הצטייר בעיניהם כגבר נוקשה, בעל ביטחון עצמי רב, אדם בעל נפש ונשמה אוהבת". הוא רכש את אהבת חניכיו, לימד אותם את סוד התיפוף, יצא עמם למסעות ולטיולים ברחבי הארץ, ביקר אתם בקיבוצים ושוחח עם כל אחד מהם שעות ארוכות. "אברהם נתן לי ביטחון עצמי", אמר אחד הנערים, והוסיף חניך אחר: "היה לו חיוך כזה, שעשה לי שמח על הלב. כשהיה לי עצוב, הסתכלתי בו: החיוך שלו בא אלי ישר מתוכו, והכאב שלי עבר, כאילו לא היה בכלל". אברהם עשה חיל בעבודתו ונבחר כחבר בוועד העובדים. בנאמנות ובמרץ דאג לתנאי עבודתם של המורים במוסד ולא חסך מאמץ כדי להגשים הלכה למעשה את עקרונות חייו. בינואר 1971 נולדה בת לאברהם ולאהובה. "גליה הקטנה שלנו לימדה את אברהם להיות אב למופת. היא יפה כמוהו, שערה זהוב ועיניה תכולות כעיניו של אברהם. שעות ארוכות טייל עמה בגאווה, שיחק אתה וקרא באוזניה סיפורים", נזכרת האם. חלומו של אברהם היה להמשיך בלימודים לתואר השני. הוא ביקש להתמחות בהוראת ילדים קשי חינוך, והדגיש שערכי הרוח של האדם הם המקנים משמעות לחיים. "לעזאזל הכסף", נהג לומר. "כמה פעמים אדם חי? הכסף אינו שווה מאומה!" כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה אברהם נרעש ונרגש. כשבושש צו ההתייצבות לבוא, התקשר עם חבריו ליחידה ומיהר לצאת לתחנת הריכוז. אברהם לחם כתותחן-טנק ביחידת שריון ברמת הגולן. הוא נטל חלק בקרבות באזור חושנייה, וכשהתפרקה היחידה שלו, הצטרף ליחידת שריון אחרת. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע אברהם ונהרג במהלך קרב עקוב מדם ליד נאפח. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אברהם שירת ביחידת שריון והיה איש צוות-טנק מצטיין ואהוב על חבריו". בני משפחת פולק, ידידים ומכרים הוציאו לאור חוברת לזכר אברהם, ובה דברים על דמותו ועל דרכו; הוריו של אברהם קבעו לוח-קיר לזכרו בבית כנסת בנתניה.

בניית אתרים: