קורות חיים
יעקב, בן רבקה ומשה, נולד ביום כ"א בניסן תרצ"ו (13.4.36) באנטוורפן שבבלגיה. במאי 1940 ברחה המשפחה לדרום צרפת ושם נאסרה על ידי שלטונות ממשלת וישי, ונשלחה למחנה. משם עברה המשפחה למרסיי, אביו של יעקב היה פעיל במחתרת, ופעילותו נודעה לגרמנים. הוא נאסר בראשית שנת 1943, הוגלה לאושוויץ, ושם מצא את מותו. שאר בני-המשפחה עברו את הגבול בגניבה לשווייץ בשנת 1943 חדשיים לאחר מאסר האב, וכן התגלגלו עד שעלו לארץ בשנת 1946.
בשעת גילגולם מארץ לארץ למד יעקב בבית-ספר יסודי בצרפת, ולאחר-מכן בשוויץ ובעלותם לארץ התקבל ל"עלית הנוער", התחנך במוסדות "תלפיות" ברעננה ו"עלייה" בפתח-תקוה. בגיל 16 נאלץ להפסיק את לימודיו ולסייע בפרנסת המשפחה, אז למד ליטוש יהלומים. באותה התקופה היה פעיל בתנועת "בני-עקיבא" וב"אליצור". כאשר האם נישאה בשניה מצא יעקב לראשונה אווירה ביתית חמה.
לצה"ל גוייס ב-1954 ומגולני עבר ללהקת פיקוד הצפון. למרות הצלחתו בלהקה, החליט לעזבה ולהצטרף לגרעין נח"ל מטעם "בני עקיבא", אשר עשה שירותו בטירת-צבי. באותה התקופה החל יעקב להתעמק בלימודי היהדות, במטרה לגבש את אישיותו הדתית והאינטלקטואלית.
בסוף 1956, עם שיחרורו מצה"ל, התחיל יעקב לעבוד כמדריך נוער במשק ילדים "מוצא" בירושלים. ותוך כדי כך שקד על גמר לימודיו התיכוניים ועמד בבחינות-הבגרות האכסטרניות. נרשם לאוניברסיטה לחוגים פילוסופיה וחינוך. הוא הצטיין בלימודיו וזכה בפרס על שם זיו צפרירי ז"ל. בתקופת לימודיו באוניברסיטה היה פעיל בחוגים רעיוניים שונים, והתבלט בין הסטודנטים הדתיים בעירנותו האינטלקטואלית. תכונה זו, בין השאר, הפכה אותו למורה ולמחנך אהוב על תלמידיו. הוא הירבה לשוחח עם תלמידיו על נושאים שעניינו אותם, ברמה אינטלקטואלית גבוהה אך ללא התנשאות, כשהוא מנצל כל שעה פנויה לשיחות אלו, ועל כך אהבו והעריכו אותו תלמידיו. מלחמת ששת הימים פרצה כשיעקב עמד לגשת לבחינה לקבלת התואר השני.
אחרי נישואיו השתקעה המשפחה הצעירה בירושלים, ויעקב, אשר שאף להורות וראה את ייעודו בחינוך, עשה את ראשית צעדיו בבית-ספר האיזורי בעין כרם, שם התמסר לטיפוחם על ילדי מושבי-הפרוזדור, בני העולים החדשים. צמוד לקבוצת- החינוך המאומצת התחיל לבקר את האוניברסיטה העברית בירושלים ועד מהרה הפך לדמות מרכזית בחוגי הסטודנטים לפילוסופיה ולחינוך, מקצועות אשר להם התמסר. הוא הצטיין בלימודיו, זכה בפרס (על-שם זיו צפרירי ז"ל) ועם קבלת התואר .B.A התקבל לעבודת הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשלוחה שלה בבאר-שבע בחוג לחנוך. נוסף לכך לימד יעקב בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בבית-הכרם וגם בסמינר למדריכים של "עליית הנוער". היה פעיל בחוגים רעיוניים שונים ואחד מדובריה החיוניים של האינטליגנציה הדתית. אבל עוד הוא עומד לגשת לבחינה לקבלת התואר השני, הוא תואר M.A, פרצה מלחמת ששת הימים; יעקב נמצא אז בשלבי סיומן של שתי עבודות- מחקר מקיפות בפילוסופיה היהודית ובפילוסופיה של החינוך, אשר מוריו החשיבו אותן כמקוריות ומעמיקות.
עם התחלת המתיחות שלפני המלחמה אין הוא נקרא לשירות- מילואים מפני שהוצא מיחידתו כדי לעבור קורס בקיץ. הוא היה תובע מתלמידיו להתגייס ליחידות קרביות ומכאן שלא שקט ונחלם עד אשר מוסדות צה"ל הסכימו לקבלו כמתנדב.
יעקב הוצב כתותחן בטנק ביחידת שריון, שפרצה את דרך גבעת הראדאר ונבי-סמואל לירושלים. הוא נפל ביום השני לקרבות, בכ"ז באייר תשכ"ז (6.6.67) בקרב טנקים בגבעת המבתר, במבואות ירושלים. הניח אשה ושני ילדים, משה וחנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.
באולם הספרייה של בית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה הוקם על שמו מדור לספרי-יהדות וכן הוקדשה פינה בספרייה הפילוסופית על שמו ועל שם חברו שמריהו ריביר, שאף הוא היה בין הנופלים. חותנו, ד"ר ארזי, הקדיש לזכרו את ספרו "מעין ההלכה", שהופיע מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים. שרגא קדרי פירסם בקובץ "ולירושלים" (שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר" ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: "לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו בדמם את ירושלים יחדיו". בכתב-העת של האוניברסיטה העברית בירושלים פורסם מאמר עליו מאת אליעזר שביד. כתבה עליו פורסמה גם ב"מעלות", רבעונם של מורי בתי-הספר העל-יסודיים. גם בחוברת שהוציאה עיריית נתניה לזכר בניה שנפלו על משמרתם הובאה רשימה עליו. כן הוקדשו עמודים מספר לסיפור-חייו ולתיאור קצר של קרבו האחרון, בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.