תפריט נגישות

סמל ערן אזולאי ז"ל

ערן אזולאי
בן 19 בנפלו
בן אליס ומקסים
נולד בנתניה
בי"ד בניסן תשל"ו, 14/4/1976
התגורר בנתניה
התגייס ב-1.8.1994
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
נפל בפעילות מבצעית
בי"ט בתשרי תשנ"ו, 13/10/1995
מקום נפילה: עיישיה
באזור לבנון
מקום קבורה: נתניה
חלקה: 05, שורה: 01, קבר: 07.
הותיר: הורים, שני אחים- חן ואדם, ואחות- פאני

קורות חיים

בן אליס ומקסים. נולד בנתניה ביום י"ד בניסן תשל"ו (14.4.1976). בן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים.

ערן למד בבית-הספר היסודי "מסילות" בנתניה והיה בצעירותו חניך תנועת "דורה טף". את חוק לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר התיכון הדתי למדע ולטכנולוגיה "שפירא" במגמת חשמל ואלקטרוניקה. ערן היה תלמיד רציני ומתמיד ועמד בדרישות הגבוהות, שהציבו בפניו הלימודים ונחשב לתלמיד מבריק ומצטיין. הוא נהג להתנדב ולסייע לזולת ובעיקר הקדיש מזמנו לילדים שנזקקו לעזרה לימודית. בתקופת בגרותו היה חניך תנועת "תן יד" - תנועת נוער שפעלה בשכונת דורה, מקום מגוריו. הוא אהב לצייר ובייחוד צייר קריקטורות. הוא אהב ספורט, והרבה לרוץ ולשחק כדורגל. היה משחק בשכונה ובבית הספר ואף כאן התהלתה יכולתו המצוינת בביצועיו המעולים בהבקעת השערים.

מי שהיה רב בית הספר התיכון ומחנכו ארבע שנים רצופות כתב :"...זכיתי תמיד לראותו עולה ומתעלה, וכל עילויו לא היה אלא משל עצמו - דאג ועמל על התפתחותו והתעלותו האישית ללא הרף. היה המעולה שבבית, קשור להורים ובייחוד לאימו...נתעלה בחצרו - דאה לכולם בשכונה, ונעלה בעירו, שהיה קשור לכל חבריו קשר של אהבה ואחווה ותמיד עם החיוך המתוק שהעלה על שפתיו..."

חדור מוטיבציה ערן מתגייס לצה"ל באוגוסט 1994 ומתנדב לשרת בחטיבת גולני. השירות בגולני היה חשוב לערן והוא הפגין בבית ובין החברים גאוות יחידה. לאחר שסיים את הטירונות ואת האימון המתקדם יצא לקורס חובשים קרביים, חזר ליחידה והצטרף לפעילות המבצעית השוטפת כחובש בחטיבה. שאיפתו הגדולה הייתה לקבל תפקיד של חובש פלוגתי. בגדוד כינוהו חבריו "השולף".

ביום י"ט בתשרי תשנ"ו (13.10.1995) נפל ערן בקרב בלבנון והוא בן תשע עשרה שנים בנפלו.

ערן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הניח אחריו הורים, שני אחים - חן ואדם ואחות- פאני. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.ערן ידע שאימו אינה יודעת מרגוע כאשר הוא משרת בלבנון, ועל כן נהג להתקשר הביתה בכל הזדמנות, שעות ספורות לפני שהתפוצץ המטען הקטלני שוחח ערן עם אימו וכרגיל ביקש להרגיעה: "אל תדאגי, אימא, אצלי הכול בסדר."

ביום הכיפורים יצא ערן לחופשתו האחרונה בבית. בבית הכנסת "ישמח ישראל", שנהג להתפלל בו, ביקש לשמש חזן ותקע בשופר. "בקשתו הייתה לא שגרתית. היום כשאני מביט לאחור, אני מבין, שערן למעשה נפרד מהמתפללים", סיפר מתפלל בבית הכנסת, ומוסיפים חבריו:"...ערן התפלל בדבקות גדולה, ותקע בשופר כל כך חזק: הוא תקע בשופר כל כך יפה, אבל אלוהים, שאליו מכוונות התפילות, לקח אותו. איזה ילד טוב הוא היה, הילד הכי טוב בשכונה.."

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כותב מפקד היחידה: ...בנכם ערן עמד בימים אלה לסיים את מסלול הלוחם בחטיבת גולני, אשר מהווה את הפרק הראשון בשירותו הצבאי... ערן היה חייל מקצועי בכל תחום בו עסק. הן כלוחם והן כחובש הוא אהב את תפקידו והשקיע בו את כל מרצו. דמותו השקטה אך הדומיננטית במחלקה הייתה סמל ומופת לכל חיילי המחלקה והפלוגה.

המוטיבציה שלו דחפה קדימה רבים אחרים. ערכיו כאדם היו בולטים מאוד והעידו על חינוך ערכי אותו קיבל בבית ואותם הביא לצבא... תרומתו לפלוגה הייתה גדולה וחסרונו יורגש מאוד."

וכותבים חבריו לפלוגה: "היית חייל לדוגמה,/ כשהיה קשה לא אמרת מילה./ ועכשיו מה שנותר לנו ממך זה רק דמעה -/ דמעה על חייל של גולני/ דמעה על חבר אח ורע/ דמעה על אדם שרצה בסך הכול רק לעזור./ ..."

בית-הספר התיכון למדע ולטכנולוגיה "שפירא", בו למד ערן, הוציא לאור חוברת לזכרו.

בניית אתרים: