תפריט נגישות

רס"ל צפריר (צפי) שרוני (שער) ז"ל

צפריר שרוני
בן 23 בנפלו
בן תמר ובר כוכבא
נולד בנתניה
בכ' בסיון תשל"ד, 10/6/1974
התגורר בנתניה
התגייס ב-20.10.1992
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 118
נפל באסון המסוקים בדרך לפעילות מבצעית
בכ"ח בשבט תשנ"ז, 4/2/1997
מקום נפילה: שאר ישוב
באזור הגליל
מקום קבורה: נתניה
הותיר: הורים, שתי אחיות - כנרת ודניאלה ואח - מאור

קורות חיים

צפריר נולד בתאריך 10/6/74 כ' בסיון תשל"ד בבי"ח הקרייה בת"א וגדל בנתניה כל שנות חייו.

השם צפריר, שם מיוחד שמשמעותו הרוח המוקדמת של הבוקר שהיא שקטה ונעימה, ניתן לאדם מיוחד וכאילו מהרגע הראשון היה זה שעיצב את אישיותו.

המשפחה והחברים כינו אותו בשם צפי והחברים בצבא קראו לו צוף. צפריר גדל במשפחה חמה ואוהבת יחד עם הוריו ושלושת אחיו. בבית הספר היסודי צפריר היה ילד שקט וביישן אך יחד עם זאת מאוד חברותי.

במסיבת הסיום בבית הספר היסודי הפתיע את כולם ובמיוחד את הקרובים אליו בתפקיד מאוד ראשי ומאז כשרונו בלט. בבית ספר התיכון למד צפריר באורט ידליבוביץ במגמת מכניקה. צפריר מגיל צעיר מאוד היה עצמאי והיה לו מוסר עבודה גבוה מאוד. מגיל צעיר הציב לעצמו מטרות בחיים ותמיד דאג להגשים אותן בכוחות עצמו בלי אף עזרה של הסובבים אותו. הכח רצון והנחישות גרמו לו להגשים חלומות אישיים כבר בגיל צעיר. במקביל ללימודיו בתיכון ניצל כל זמן פנוי כדי לעבוד וקנה אופנוע שאותו תמיד רצה.

צפי אהב לצאת לבלות, לשמוע מוזיקה, לצאת לטיולים ויחד עם זאת תמיד אהב להיות בבית עם משפחתו. לצפי היה תפקיד מאוד דומיננטי, תמיד ידע לפשר בין כולם, להיות החוט המקשר, כשמישהו מבני הבית היה צריך משהו תמיד פנה אליו כי הוא תמיד ידע להקשיב ולעזור בהכל ולכולם. הכישרון והידע שהיו לו תמיד עזרו. בכל מה שנגע הצליח. העבודה היתה תמיד מושלמת.

צפריר התגייס לצבא והשתלב בחיל האויר בבסיס תל נוף בטייסת 118 לתפקיד מכונאי מסוקים. עבד קשה אך עם אהבה גדולה ונאמנות רבה לתפקידו בכלל.

צפריר אהב את המערכת בכלל ואת התפקיד בפרט. הוא אהב את היסעור ועד מהרה הפך חלק ממנו. מהר מאוד הוא בלט לעין בטייסת. הממונים עליו מרוצים מעבודתו וכשרונו בא לידי ביטוי בפועל. בתאריך 25/4/95 זכה צפריר לקבל תעודת הצטיינות ומצוינות שהוענקה לו ע"י מפקד חיל האויר ולא יאוחר מזה אף קיבל הצטיינות מנשיא המדינה. המסירות, ההצטיינות והמצויינות בעת שירותו הצבאי נבעו מאהבתו הגדולה לצבא.

תעודות ההצטיינות שבהן זכה צפריר היו גאווה למשפחה ולו אשר הביטו בו בהערצת יתר. התמימות שבו, החיוך הנצחי זו האוהב לא ימושו מאיתנו לעד. האהבה הגדולה שלו לצבא גרמה לו להמשיך בשירות קבע ומאוחר יותר יצא לקורס מכונאים מוטב שבסיומו קיבל כנפיים. דרכו המפוארת לא גרמה לו לשנות את אופיו הצנוע כתמיד, ומעולם לא התפאר במעשיו ובהשגיו הרבים. במעט המלים שיכולות לבטא את 23 שנות חייך, אנחנו, המשפחה והחברים מרכינים ראש להעלמותך הפתאומית, המומים את אובדנך בטוחים שאתה איתנו כמו שאנחנו איתך, לנצח. מנסים למצוא כח לחיות בלי לראות, להרגיש במותו.

בניית אתרים: