סגן אורי פריד ז"ל

בנקל נשכחים מעשיו כל עוד האדם בחיים.
אך התאכזר הגורל, ונלקח האיש מאתנו, עולים אז הדברים ומתיצבים לפניך איתן, לא ניתנים להישכח יותר.
והנה לפני באותו לילה בזלצבורג הילדים הצ'כיים הנחמדים בדרכם לתחנת הרכבת, ואורי בתוכם.
והנה הולכת שיירה של מכוניות לוולס, ואורי בראשה.
250 היהודים, עקורים ופליטים, בקרונות. המה בורחים מארצות הגולה, דרכם לחופי מבטחים, ואורי על ידם, שר ושמח אתם.
האוכל לשכוח את אורי אסור בידי שוטרים אמריקאיים ואוסטריים על נסותו, מצויד בתעודות מזוייפות, לעבור את הגבול האוסטרו גרמני כדי עוד פעם לראות את הילדים, עוד פעם לרקוד את ה"הורה" אתם.
האשכחה אותו ערב בזלצבורג בו הוחזרו מהגבול 124 היהודים המעונים, הרעבים והצמאים כל עוד נפשם בם, ואורי עובר מקרון לקרון, מאיש אל איש ומנות המזון בידיו. מי שלא ראה זאת, גם יקשה עליו להבין. לא אאמינה שברכות האנשים ההם באותו לילה אפל בתחנת הרכבת בזלצבורג לא ליווהו גם אותו לילה אחרון וגורלי בחזרו מהקרב המכריע בלוד ורמלה.
והנה אני רואה את אורי יוצא לאינסברוק ולהרי האלפים הענקיים לחפש דרכים להעברת מעפילים ולהבאתם אל חופי מבטחים, ואחרי ימים מספר חוזר משם, ופניו מאירים מרוב שמחה, כולו רועד ממש מרוב אושר, ומליו הראשונות אל חבריו עוד מצלצלות באזני: "תהיה דרך לאיטליה".
קשה למסור במלים הכל מה שהלב רוחש לחבר האמיץ, סמל היורש והאמת, לאורי גלוי הלבב והשמח תמיד בחלקו.
לעולם לא אשכח את אורי איש זרעי, הכבוד לקבוצה בה חונך האדם שבמסירות וללא לאות עשה את העבודה לשמה בין הרבים שעשוה לשמם.
וסבור אנוכי שגם חבריו הקרובים ביותר לא יודעים הרבה על פעולותיו ב"בריחה", כי הוא בטח לא התפאר על מעשיו, אשר נראו לו תמיד כל כך פשוטים": רק מילוי חובה רגיל.

אבא, 27.8.48


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח