קשה להעלות בכתב את הסיכום של התקופה ההיא, כולנו חיינו אותה, אך התפתחות המלחמה הקטינה את ערכה של התקופה הסוערת והקשה. ובו בזמן שאנחנו עברנו לדברת, לפינה שקטה כביכול, קיבל אורי את הצו, גם אם התקרבה אלינו עוד פעם הסכנה ואולי מאיימת יותר מאשר אז בזרעים, לא הגענו לאותו מתח שהיה שם. עברה עלינו הרעה ואורי התיצב לשרות ליחידת קומנדו. הוא לא אהב לחכות לבואו של אויב אל הבית חפץ היה לפגוש אותו בחוץ, פנים אל פנים, יחד עם חבריו שאתם התכונן במשך שנים למלחמה זו.
קשה להשלים שתקופה זו מסתכמת. כל כך התרגלנו לראות את הדברים בהתפתחותם, כל כך היינו רוצים לסכם יחד עם אורי את נצחון יחידתו ולראות אותו מתפתח ומזדקף עם כל הצבא הצעיר שלנו, בו היה בלי ספק מקומו. אך לא זכה לכך.
מאותו לילה שנשמעו כשש יריות מכיוון החורשה בה שכן השומר הערבי באוהל בדואי, ועד לכיבוש זרעין ונוריס - קשורה כל התקפה, כל אימון וכל התכוננות - בדמותו של אורי. הוא היה בין היחידים במקום שלא רק התכוננו למלחמה זו, אלא גם למוד נסיון מעשי היה.
מאז לילות כפר החורש ומארביהם, סיורי פלמ"ח ראשונים עד העבודה בגבולות אירופה, טבעי היה הדבר שהוא התיצב על פי בקשתנו, בראש הקבוצה בגישושי התגוננות ראשוניים ועד לרשת ההגנה בזרעים, שהיה לה צביון משלה ולא מעט היינו גאים עליה.
עצבי כולנו נמתחו בימים ההם יתר על המידה, ויותר מכולנו היה הוא יכול לספר על כשלונותיו של כל אחד, אך גם על רגעי התרוממות ולא מעטים, היה לו לספר. ידו היתה בכל ובגישתו הבלתי אמצעית לכל אחד מאתנו, פקד, עודד, הדריך כאחד. הרגשנו את המזוג היפה של מפקד, חבר ואדם בעל הבנה לחולשת החבר ובעל יכולת לרומם את רוח יחידתו. בלט הדבר במיוחד כשעברה הגנת המקום לאט לידי אותם המגוייסים (רובם עולים חדשים) שהוא הפך אותם תחת הדרכתו ליחידה שחבריה הוכיחו את עצמם בימים מאוחרים יותר. ביחסים בין המחלקה המורחבת ההיא לבין אורי ראיתי את תכונות המפקד שבו.
שמורים בזכרוני עוד היטב אותם דברי הברכה ממסיבת הפרידה הצנועה בערב האחרון בזרעים, כשמפקד החבל סיכם במלים ספורות את חדשי פיקודו במקום. "אורי נשא באחריות במקום זה במשך תקופה קשה ובתנאים קשים. מעטים בינינו היו יכולים ומוכנים לעמוד באחריות זו..."
בכל השנים שהכרתי את אורי היו עולים מדי פעם אותם סיפורי לילות כפר החורש, אותן חויות ראשונות של הגנה שחלק מחברינו עברו אז בעלותנו ארצה. רצון היה לשבת עם אורי ולספר כך את חויות ההגנה הראשונות במלחמתנו הגדולה. כל אחת מהן קשורה בדמותו, כמפקד פלמ"ח עם קומץ בחורים בלי נשק מספיק ובלי ביצורים מספיקים, נגד אויב רב, מצויד ובעל יתרון טופוגרפי עצום, לא תישכח מאתנו חויה זו ולא יישכח אורי שהתהלך בינינו אז כמדריך שלימד אותנו לעמוד במערכה והלך את דרכו במערכה זו עד הסוף.
מיכה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח